דילוג לתוכן הראשי

"לא עיר לא כפר" מחשבה אדריכלית להווה.


בעקבות ספרו של פרדי כהנא.

בראשית  ברצוני לברך את אדריכל פרדי כהנא על ספרו המונומנטאלי "לא עיר לא כפר" (ראה מאמרו של עלי קדם, הזמן הירוק 29.12.2011) שהוא ספר מתנה לכול שוחרי האדריכלות הקיבוצית והישראלית בפרוס השנה האזרחית החדשה ובכלל.
 הייתי עד ללידתו של הספר ובמו עיני ראיתי את הארכיון האישי המפואר של פרדי בקיבוצו בית העמק. פרדי עמס על שכמו מפעל אדיר ורב חשיבות. הספר מסתיים ב - 1990. עשרים השנים האחרונות לא באות לידי ביטוי, זה מתוך כוונת מכוון. עשרים השנים שחלפו היו הרי גורל. הן היו השנים בהם נסגרו מחלקות התכנון התנועתיות והתכנון עבר אף הוא הפרטה גורפת. פרדי מספר לנו בספרו על מה שהייה, וזה מאוד חשוב כדי להבין כיצד נבנה האורגניזם המיוחד הזה שנקרא קיבוץ. בנוסף זכינו לאחרונה לרנסאנס של התייחסויות לאדריכלות העבר הקיבוצית. זה מתוך מגמה לשמר לדורות הבאים נכסי אדריכלות במרחב הקיבוצי, גם אם הם סיימו את תפקידם. מבחינה זו יש במגמה זו התרסה כנגד "הפונקציונאליות"  של אסכולת ה"באוהאוס" הקיבוצי שיוצגה ע"י שמואל מסטצ'קין (אדריכל הבית של מחלקת התכנון של הקבה"א במשך כ – 50 שנה) שגרס: "בית שסיים את תפקידו יש להרסו"! מכוון שהאדריכלות הקיבוצית בטאה אידיאולוגיה של דרך חיים והייתה לתבנית הנוף האידיאולוגי הקיבוצי, הרי הבית שנבנה במיוחד לשימוש פונקציונאלי כדוגמת בית הילדים הכולל, כאשר באה הלינה המשפחתית היה, אליבא דמסטצ'קין, להרסו.
הספרים, התערוכות וימי העיון שהופקו לאחרונה בנושא עוסקים בגדול בפרויקט של "הצלה", של שימור אדריכלי של נכסי צאן ברזל ארכיטקטוניים, כחלק מהמורשת הישראלית. אפשר להיות גאים שהיסטוריונים ואדריכלים נחשבים מהאקדמיה והאומנות רואים בעבר האדריכלי הקיבוצי ראוי לשמירה ולהגנה בפני הריסה. אל שולחן עבודתי בארכיון התנועתי בגבעת-חביבה, מגיעים לאחרונה סטודנטים וחוקרי אדריכלות רבים כדי לכתוב ולחקור את התופעה המיוחדת הזו של אדריכלות הקיבוץ.  לא זכיתי לראות מי מהבאים שמתעניין בפרוגראמה אדריכלית עתידית, שמנסה להתמודד עם מה שיהיה. קל יותר לחקור ולבדוק את מה שהייה...  בעבר כאשר אורח היה נכנס בשערו של קיבוץ כמעט כל הקיבוצים שידרו את אותה תבנית אדריכלית, את אותו מבנה פונקציונאלי שכלל את אזור המגורים, החינוך, השטח הציבורי וזה המשקי. ביניהם היה הגן הקיבוצי כחוט מקשר ירוק. היה הגיון פונקציונאלי לשטח המחנה. האורח שלא היה בקי בדקויות חשב לרגע שכול הקיבוצים ללא הבדלי תנועות וזרמים נבנו ע"י אותו מתכנן. היום האורח היקר שלנו היה חש מייד בהבדלים. ישנם קיבוצים בהם קיימת לצערי אנרכיה אדריכלית ותכנונית. יש בי עדיין ציפייה שהקיבוץ ישדר בתכנונו האדריכלי עקרונות יסוד של צניעות, וסולידריות חברתית. של ביטחון פיזי ופתיחות לנוף ולשדות. שישמור על אינטימיות ומרחב ציבורי קהילתי. שמעגלי היסוד הקלאסיים למרות השינויים, ישמרו לא מתוך ערגה ונוסטאלגיה אלא בגלל הרלוונטיות העכשווית שלהם. כך ימומש הרעיון הגלום בשם ספרו של פרדי כהנא : "לא עיר לא כפר".

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה