דילוג לתוכן הראשי

"מדורת השבט"

("ציורי מערות", תערוכת צילומים של עמי ואלך בגלריית משמר העמק)


תערוכת הצילום החדשה של עמי ואלך "ציורי מערות"  מתקיימת במקום הטבעי והמובן ביותר מאליו, בגלריית חדר האוכל שבקיבוצו "משמר העמק".
התערוכה נפתחה לכבוד חג ה- 90 של משמר העמק.
חומרי היצירה של עמי ואלך לקוחים מסביבתו הקרובה ביותר מתוככי קיבוצו פנימה. אומני קיבוץ רבים  מתקשרים ביצירתם עם סביבתם הקיבוצית, עם הבית על נופיו ואנשיו, עם ההיסטוריה והאנתרופולוגיה המקומית. לא ערכתי מחקר סטטיסטי בנידון אך יש בי תחושה עמוקה שקיים קשר אמיץ בין יוצרים חברי ובני קיבוץ לביתם הקיבוצי. הדיאלוג שמקיים עמי ואלך ביצירתו עם קיבוצו מניב תוצאה אומנותית מרשימה המעוררת מחשבה ודיון.
13 יצירות של צילום מעובד  המודפסות על גבי  בד מאכלסות את תערוכתו העכשווית. התצלומים כולם עוסקים כביכול בנושא אחד מוגדר. צילומים היסטוריים מארכיון הקיבוץ השתולים על גבי קירות האבן הסדוקות והמפוררות  של מערת הפלמ"ח המיתולוגית שבקיבוץ. במבט ראשון מתקבלת תחושה שהמסתכל מתבונן בצילומי מערה פרה – היסטורית מתקופת האדם הקדמון. מערה שמה שחרוט על קירותיהן היא עדות אילמת לפעילות אנושית קדמונית, עדות שמזמינה מחקר אקדמי היסטורי שיחקור את תולדות אותה קבוצה  קדמונית, קמאית שחייה באותה מערה. נתי וירבה  חבר הקיבוץ ואיש תרבות פעיל, כתב במבוא לתערוכה, כי היא מטפלת בשלושה רבדים: " ארכיאולוגי, אנתרופולוגי וגיאולוגי. הרובד הראשון הוא  הרובד הארכיאולוגי הקדום בה התגבשה "מדורת השבט". הרובד השני הוא האנתרופולוגי , מטפל בתיאור הווי החיים של דור המייסדים. הרובד השלישי הוא זה הגיאולוגי המתייחס למבנה הגיאולוגי של המערה על שבריה וסדקיה, מערה מתהליך מתמיד של התפוררות.   

היצירות המצולמות נעשו לפני עשר שנים. הם שכנו אחר כבוד בסטודיו המקלט של האמן. הן צולמו בפילם בנוסח של פעם, ללא טכנולוגיה דיגיטאלית מהירה, אלא בעבודת נמלים של מעבדת צילום וחדר חושך...
הצבעים הם צבעי המערה. אוקר, צהוב לבן,שחור כאשר בתוכם סימנים חזקים של קורוזיה מתכתית ירוקה כמו מערות הנחושת בתמנע. הדימויים השתולים על הקירות נצבעו בצבעי הירוק שחור של הקורוזיה, כאומרים לנו על מה שעושים לנו שיני הזמן. הדימויים השתולים על קירות המערה לא מתחשבים בפגעי הטבע, היפוכו של דבר הם מחברים ומחפים על הסדקים והשברים.

תערוכה זו נאצרה ע"י האמן עצמו, כתערוכת סדרה. פותחת אותה תמונה מוכרת שהופיעה לראשונה בפומבי על גלויות משנות השלושים בהוצאת הקואופרטיב השומרי המרכזי בורשה. בגלויה מתוארת שדרת ברושים המטילה צל על הדרך. למרות הטשטוש המכוון של האובייקטים שעל הקיר, ניתן לזהותה ללא קושי. זאת אותה שדרה וותיקה וטובת המובילה הישר לבית העלמין של הקיבוץ. תמונה שנייה בסדרה היא של חבורת צעירים היושבים במעגל סביב מדורת השבט.  אותה מדורה היסטורית שהאירה, חממה והפעימה את הלבבות. כך אפשר לעבור תמונה אחר תמונה ולנסות לפענח את מה שמסתתר בינות לקירות המערה. סיפור שלם של דברים פשוטים החרוטים על דפי ההיסטוריה המקומית.

עמי ואלך הוא אמן מושגי. הוא איננו יוצר של התרשמויות רגעיות. הוא מעבד את רעיונותיו, לאט ובבטחה.  הוא זקוק לזמן, לפרספקטיבה. המוטיבציה ליצירתו היא רעיונית. הוא בחר את מערת הפלמ"ח כמרחב יצירתי, בקפידה. היה מודע היטב לתפקידה ההיסטורי. כך גם הייתה בחירתו של תצלומי הארכיון שבקיבוץ שנשתלו על קירות המערה. הבחירה מושכלת, מחושבת , מדודה. הוא משאיר לצופה את הזמן כדי למצוא את הנושא המתואר.
תערוכתו של עמי ואלך היא תערוכה חשובה ,
במשרד רכז התרבות המקומי על כוס קפה חם ביום גשום, שמעתי את עמי ואלך במונולוג גאה על קיבוצו משמר העמק: "בשעתו לפני עשר שנים יצרתי את היצירות מתוך דאגה , לא היה ברור לי לאן פנינו מועדות. רציתי לבטא את החרדה שלי מפני התפוררות. כיום,  טוב לי בקיבוץ. אני גאה להיות חלק מ"מדורת השבט".אינני אמן במצוקה, כך שאין לי צורך בימי אומנות. המרקם השיתופי נותן לי ביטחון יצירתי".
עמי ואלך מוביל אותי בגאווה מקומית מופגנת אל קישוטי חג הקיבוץ המפארים את קירות חדר האוכל. מוסד שחיי ונושם כול ימות השבוע. מאות תמונות שצולמו לאורך 90 שנות הקיבוץ מתעדות את הדרך היפה בה צעד הקיבוץ על דורותיו.
נאחל לעמי ואלך ולקיבוצו עוד שנים של יצירה, פעילות ועשייה ברוכה. 

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה