דילוג לתוכן הראשי

הקיבוץ בתרבות ובחברה הישראלית


יום עיון מרתק באוניברסיטת ת"א.

שיתוף פעולה פורה בין המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים וייצמן באוניברסיטת תל אביב  (בראשות פרופ' אניטה שפירא), לבין מכוני המחקר של התנועה הקיבוצית, יד יערי ויד טבנקין, ובסיוע מכון קק"ל לתולדות הציונות וההתיישבות, הוליד יום עיון מרתק בנושא "הקיבוץ בתרבות הישראלית" (5.2.2012)  כאשר הגעתי לכנס שהתקיים באוניברסיטת ת"א חששתי ש"אולם ווב" לא יתמלא. כנראה שהתנועה הקיבוצית עדיין מסקרנת רבים וכאשר היו"ר של המושב הראשון פרופ' אניטה שפירא , פתחה את הכנס היה האולם צר מלהכיל את הרבים שבאו לשמוע את הדוברים בכנס. ברכות נשאו יחיאל לקט , יו"ר מכון קק"ל לישראל ולתולדות הציונות וההתיישבות, ודוד אמיתי מטעם מוסדות המחקר הקיבוציים.

את הרצאת הפתיחה - "מן החדר אל הנכס"  נשא הסופר והלשונאי רוביק רוזנטל מיודענו שסיפר על ההיסטוריה הקיבוצית שלו כחבר קיבוץ נחשון(שם דיברו ישראלית...)ועורך השבוע בקבה"א. רוביק בהומור עדין ובניסוחים חדים וקולעים היטיב לתאר את הלשון הקיבוצית המתפתחת, הן בקיבוץ השיתופי לדורותיו והן בקיבוץ המתחדש. המאפיין הבולט בשפה הקיבוצית אליבא דרוזנטל היא השפה הלא פורמאלית. הצורך לדבר זהיר כדי לא לשבור את הכלים, שפה עם צנזורה פנימית. את המהות הקיבוצית סיכם רוביק במילה "חבר", מילה שהיא המאפיין המרכזי המגדיר את כל היתר. רוביק הפליג בתיאורי הסלנג הקיבוצי כדוגמת "סל הפן", אותו סל שלקחו החברות בדרכם  בשבילי הקיבוץ פן יחלקו משהו...

את ההרצאה השנייה נשא  ד"ר מוטי זעירא (גבעת חיים איחוד) ממדרשת אורנים "נשמת עבריות נאצלת", השפעת טקסי החיים הקיבוציים על התרבות  הישראלית.  זעירא טוען שלקיבוץ לא הייתה ברירה אלא להיות יצרן תרבות, משום "המרחב  הציבורי". אורח החיים הקיבוצי, הקהילתי חייב השפעה תרבותית על הציבור.  הייה רצון ליצור ולעצב תרבות חיים יהודית חילונית שתרמה גם לעיצוב המרחב התרבותי של המדינה בעשורים הראשונים להקמתה, זה משום שהייתה לדברי זעירא, הלימה ערכית ותרבותית בין הקיבוץ למדינה.  
הרצאה יוצאת דופן ולא רגילה בשיח האקדמי הקיבוצי הייתה של הדוקטורנט הצעיר
טל אלמליח (יד יערי) בן שניר וחבר עין השופט שדיבר על "ספורט כביטוי של זהות: הקבה"א והכדורעף". את טל אנחנו זוכרים ממדור הספורט של הדף הירוק "ספורטל". ההרצאה לוותה בתזה שלמרות שהכדורעף הומצא בארה"ב מעוז הקפיטליזם, הוא אומץ דווקא כספורט מעודף ע"י ברה"מ הסוציאליסטית, ומשם הדרך אל השוה"צ והקבה"א הייתה קצרה. זה משום שבקבה"א מצאו בו ערכים חינוכיים התואמים למשנתם. במשך עשרים שנה מראשית הליגה המסודרת בשנת 1956 עד שנת 1976 שלט הקבה"א בפסגת הכדורעף הישראלי. ההרצאה לוותה בקריאות ביניים ובעדכוני צדק היסטוריים בעיקר בנוגע לחלקו של קיבוץ גן שמואל בראשית הדרך, דבר שלא צוין בגוף ההרצאה. ההרצאה היא חלק מעבודת מחקר מוזמנת לכנס הכדורעף שיתקיים ב - 9.3.2012  בהנגר 11 בנמל ת"א במלאת 80 שנה לענף בארץ.

המוסיקאי, פרופ' מיכאל וולפה מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים (שדה בוקר) נשא הרצאה מרגשת ומלאת השראה ועניין "כנפינו נישא במרום" : היחיד והיחד במרכז התחדשות החג והמועד בחברה הקיבוצית – סיפור חייהם ויצירתם של מתתיהו שלם ולאה ברגשטיין, שרה לוי תנאי, יהודה שרת, דוד זהבי וניסים ניסימוב.
הגם שאינני בא מהתחום, הייתי קשוב כל כולי להרצאתו הפעילה של וולפה. הרצאה שלוותה בהדגמות מוסיקאליות, בשיתוף הקהל , בעניין תרבותי רב , וביכולת של העברת תוכן באמצעים תיאטרליים ומוסיקאליים מרשימים ביותר. שעה וחצי ללא הפסקה, וכאילו הזמן עצר מלכת. אין נהוג במחוזותינו לחלק ציונים , אני אישית יכול להגיד למיכאל וולפה מילה אחת קטנה, תודה !

לצערי הרב לא הייתי נוכח במושב השלישי והאחרון של הכנס.
נאמר לי שגם בו היו הרצאות מרתקות ובעלות עניין. במושב נשאו דברים:

פרופ' חגית הלפרין  מאוניברסיטת ת"א דיברה על "הוויית עין- חרוד בחיי שלונסקי ובשירתו, בהרצאה שנשאה את השם: " שבר ענן".

אסתי אדיבי שושן ממכללת סמינר הקיבוצים  "הברושים ירכינו ראש" הלוויה קרנבלית לתנועה הקיבוצית בסרט "מבצע סבתא".

את הכנס חתמה ענת זלצר במאית (בשותפות עם מודי בראון) הסדרה על "הקיבוץ"
שסיפרה על מה שהתרחש מאחורי הקלעים של הפקת הסדרה.

לסיכום: היה יום עיון מרתק לדעת המשתתפים הרבים. לצערי הרב נפקדה מהשיח האקדמי
על הקיבוץ והתרבות הישראלית , האומנות הפלסטית הקיבוצית.   ליצירה הפלסטית הקיבוצית תרומה מכרעת בעיצוב האיקונים התרבותיים החזותיים הישראליים. היא שייכת ללב העשייה היצירתית בארץ.  תקוותי שימצא המושב האקדמי המתאים שימלא את החסר.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה