דילוג לתוכן הראשי

"מודעה למועד" - אוסף כרזות חג בקיבוץ רמת יוחנן.

לוח המודעות הקיבוצי" נהפך כבר מזמן לנכס אינפורמטיבי - תרבותי. כאשר אני בא לביקור בקיבוץ אני מוצא עצמי מעיין בלוח המודעות הממוקם בכניסה לחדר האוכל.
לעתים טיבה האסטטי של המודעה מעיד לא מעט על הקיבוץ עצמו. אישית פיתחתי יחס אוהד לכרזות ולמודעות המלוות את אירועי הקיבוץ.  לכן, שמחתי לקבל ספר מהודר, מרשים בצורתו ובתכניו מקיבוץ רמת יוחנן "מודעה למועד" שמו. הספר אוסף כרזות חג ברמת יוחנן שצייר וכתב ירמיהו  בן צבי (ירמי בפי חבריו), בן וחבר הקיבוץ
דפדפתי במודעות החגים והמועדים המאוירים המופיעים בספר וחשתי שמתוכם צפים ועולים חוטי קשר מוכרים. חוטים עמומים , הד רחוק , מהתרחשות אומנותית מקדמת דנן. התחלתי לפשפש בנבכי העבר, לנסות לפענח מהיכן בא אותו הד  שכה מסקרן אותי.  זכרתי שבקיבוצו של ירמי בן צבי חי ופעל אמן קרמיקה שאריחי הקרמיקה שלו מעטרים את חדר האוכל של הקיבוץ. מדובר כמובן בלוזר, הוא אלעזר הלבני ז"ל חשתי בדבר מה משותף ביניהם , דרך העמדת הדמויות נראתה לי משותפת  לשני היוצרים חברי אותו הקיבוץ (ירמי מעיד על עצמו כמי שהושפע מיצירתו של לוזר). חיבור זה ביניהם לא סיפק אותי, הרחקתי נדוד במחשבותיי ונזכרתי  שלוזר הלבני היה ממייסדי קיבוץ בית אלפא, ורק הפלגנות הבלתי מובנת כיום שהתרחשה בשנת 1940 (הזכורה לרבים בשם "טרנספר") , היא שהביאה אותו לרמת יוחנן ואז כמו ירד האסימון , ההקשרים התחילו להתבהר.
בשנת 1928 מתגלה בחפציבה בית הכנסת היהודי העתיק (שמשום מה נקרא ע"ש בית אלפא...) ובו רצפת פסיפס נפלאה על איוריה וסיפורי המקרא שבתוכה כאשר  גלגל המזלות המפורסם, נטוע במרכזה לוזר הלבני שחיפש את הקשר בין היהודי החדש למקורות הקמאיים - מקראיים , מצא אותו בין היתר באמצעות הפסיפס של בית אלפא.
אינני בטוח, בקשר הרב דורי הזה לאורך 1500 שנה, גם לא שוחחתי על כך עם מי מהאומנים, זו הפרשנות שלי ועלי האחריות בלבד לקשר הזה בין גלגל המזלות לירמיהו בן צבי כאשר בתווך נמצאת הקרמיקה של לוזר.

את יצירתו הקישוטית  לחגים של ירמי בן צבי אני מכיר מזה  שנים מגלויות שנה טובה שהפיקה בשעתו  חברת "פלפוט הרצליה". האפליקציות של ירמי ורותי רעייתו  ז"ל
היו לשם דבר.
ירמי בן צבי הפך את מודעת החג  ליצירה העומדת בזכות עצמה. לא דרך אגב, רגע לפני החג. זו יצירה מושקעת המגייסת לתוכה את מלא הכישרון והידע הגראפי מודעות החג שלו הן פרויקט , המצטבר לאורך השנים לאיכות יוצאת דופן בשיח המודעות הקיבוצי.  איוריו למודעות מתוחמים בקווי מתאר שחורים עבים אותם הוא ממלא בצבעים עזים, מלאי אור,  המזכירים את טכניקת הויטראז'ים אותה למד אצל אמן הויטראז'  פרופ' יוסף שאלתיאל. הנושא המרכזי ברור ומתוחם, ואילו הרקע יותר מופשט וחופשי.
ירמי משלב בכרזותיו חומרים שונים המוסיפים עוד מימד ליצירה. החומרים הם נגזרת של אופי ותכני המודעה. לעתים זה אריג של בד, או קרעי ז'ורנאל צבעוני. יש והוא משתמש כרקע לכרזה בצילום.  בשפה המקצועית הם שייכים לסוגה של הקולאז'ים.
כרזותיו של ירמי הם רב פעמיות. הן חוזרות מדי שנה , רק התמליל משתנה. בכך הם נהפכות למסורת תרבותית מתמשכת, בדיוק כמו השירים של מתתיהו שלם , או הכוריאוגראפיה לריקודים של לאה ברגשטיין.
ירמי מגדיר את עצמו כ"אמן מגויס" למען קהילה בה הוא יוצר ואותה הוא מכיר הוא לא מתבייש בהיותו "אמן מקומי".  הכרזות של ירמי הן יצירה עממית, פולקלוריסטית  שמטרתה לדבר אל ועם הרבים.
השילוב בין הגיאומטרי, המוגדר והתחום, לבין הקווים המופשטים והחופשיים יוצרים ניגוד ומתח המוסיפים עניין לכרזה. כך הוא חורג  מהריאליזם הצרוף והמובן אל המודרני והעכשווי מבלי לאבד את לב העניין. חבר הקיבוץ הפשוט שהמודעה משמשת לו ככלי עזר להבנת הנקרא, ומבואה חגיגית לחג , מבין היטב במה מדובר, מה הם המוטיבים המרכזיים של החג , יחד עם היכולת להפליג על כנפי הדמיון צבעי הכרזות, חמים ונותנים תחושה של בית גם כאשר הכחול משתלט על הצבע הוא איננו יוצר תחושה של קרירות וניכור.

ירמי בן צבי הוא גם משורר ופובליציסט  שרשימותיו הקצרות לעלון הקיבוץ "ברמה" מופיעות אף הן באלבום ומוסיפות לו עניין.
בדף הסבר על היוצר שקיבלתי עם האלבום, נאמר "כל חיו משלב את החומר עם הרוח, את עבודת הכפיים בחקלאות ובשירותים עם עבודתו האומנותית, עם שנים רבות של עריכת העלון המקומי וכתיבה בנושאים רלוונטיים הנוגעים לאורח חיינו המיוחדים".
בפתיח לאלבום כותב ירמי: "הבטחתי להכין מודעה לקראת החג. הבטחתי ואני מתכוון לעמוד בכך". בהמשך מתאר בן צבי את הקשיים והלבטים שבהכנת המודעה. גם נוכח השתנות הזמנים. * הוא מסיים את הרשימה באלו המילים "...אבל הבטחתי ואעמוד בהבטחה. המודעה תהיה מוכנה למועד. חג שמח". המחויבות לשרשרת המודעות הנמשכת לאורך 40 שנה , היא הגוברת. לא לחינם קיבע ירמי את מעמדו כמעצב הרשמי של מודעות הקיבוץ.

                                                                       יובל דניאלי

* שוחחתי עם ירמי בן צבי לקראת כתיבת הרשימה. קיבלתי ממנו מכתב במייל ובו הבהרות לשיחה בננו. מצאתי לנכון לפרסם מכתבו ברבים כחלק מהרשימה:





פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה