דילוג לתוכן הראשי

נתינה שכל כולה קבלה


"בין כסה לעשור" הוחלט בהנהלת "חבצלת" לקיים יום התנדבות  של פעילי הארגון, למען הקהילה. יעד המטרה שנבחר התפצל לשניים: קן "השומר הצעיר" בבאר שבע ובית ספר אזורי בכפר בדואי בין באר שבע לדימונה בשם קסר אל- ור.
בשני מקומות אלו המטרה הייתה לשפר את חזות המקום.
הנסיעה דרומה תמיד נושאת עמה את טעם המרחק, למרות כביש  - 6 המקצר זמנים באופן משמעותי. הגענו בשעות הבוקר אל אנדרטת חטיבת "יפתח" המוצבת בין קיבוץ בית קמה לקיבוץ שובל.  את האנדרטה תכנן ידידנו הטוב,  אדריכל- חיליק ערד מקיבוץ סער. אחרי כוס קפה מהביל, וסנדוויצ'ים של בוקר, הציב בפנינו  מפקד המבצע  מנכ"ל "חבצלת" איתמר שוויקה את דרכי הפעולה. אני התנדבתי לפעולה  בפזורה הבדואית בבית ספר אזורי
השוכן בבתים טרומיים צנועים , הדורשים שיפור מיידי של חזותם.
למעלה משלושים עובדי ופעילי "חבצלת"  התנדבו לצבוע ולשתול, לגרף ולעדור, כמנהג ימים ימימה. בדרך אל בית הספר האזורי בין הדיונות וגבעות החול הצחיחים שוכנת הפזורה הבדואית בספק כפרים , ספק מחנות אוהלים ופחונים ארעיים, ישובים שמעמד של חלקם עדיין לא הוסדר באופן חוקי. את היוזמה להגיע אל בית הספר האזורי  בפזורה הבדואית לקחו על עצמם איימן כבהא (מנכ"ל  "אג'אל" החטיבה הערבית של השומר הצעיר) ויוסוף כבהא שניהם מכפר ברטעה.
בכניסה לבית הספר התקבלנו בחמימות ע"י מנהלי בית הספר שלא וויתרו על קבלת פנים והכנסת אורחים כיאה למנהגי המקום, אות לרעות וידידות בין שני המוסדות.  שמענו על קצה המזלג מבעיות המקום , על מערכת החינוך ובעיותיה השייכת למועצה האזורית "אבו בסמה" המטפלת בפזורה הבדואית. המועצה האזורית "אבו בסמה" היא הגדולה בארץ הן בשטחה והן באוכלוסיה שבה. כל יום מוסעים קרוב ל30.000 תלמידים אל מוסדות החינוך שבשטח המועצה. 
מחצית מתקציבה של המועצה מופנה להסעות תלמידים הנמצאים במרחקים ממרכזי הלימוד והחינוך.

האורחים המשיכו לספר, ואנחנו דוחקים בהם להתחיל במלאכה....
הרמז הובן והתחלנו לצבוע ולשתול. מנכ"ל עכשווי ומכל"ל לשעבר, כולם ביחד לבשו לבן... צבעו והתלכלכו בצבע לבן. בין העבודות ממשיכות השיחות ונרקמת ידידות. קבוצה של נערים בוגרים בני המקום  מצטרפת לעבודה. היחד שבעשייה יש לו ערך מוסף. אני ממשיך לתעד ולצלם. תפקיד סטרילי משהו, למען ההיסטוריה.  כעבור שעה וחצי מסתיימת המשימה. קירות לבשו חג , ופרחי ורדים באדום עיטרו את גינות בית הספר. שני גמלים חלודים מברזל, נצבעו אף הם בלבן (חסר צבע חום הנאמן יותר למציאות) ע"י חגי הלוי שלא חסך צבע וזמן עד שהמשימה הושלמה.
ידידנו מבית הספר מחלקים קפה , תה ומים לפועלי "חבצלת" המיוזעים.
עם סיום העבודה , התכנסנו לטקס קצר של מסירת תשורה מ"חבצלת" באמצעות קרן הומניטארית , שתרמה אביזרי לימוד והוראה לתלמידים ולמורים. בלחיצות ידיים, ברכות וצילומים הסתיים הטקס. הרהרתי לעצמי שכך בצניעות ובצעדים מדודים, טווים חוטים של ידידות. בדרך זו מפרקים תחושות של זרות ותורמים להגברת האמון בין העמים.
מדברי הדוברים בטקס הובן שזו ראשיתה של ידידות מופלאה, בין מוסדות "חבצלת" בראשות  גבעת – חביבה, לבין בית הספר היסודי של המועצה האזורית "אבו בסמה".

חברים מספרים שגם מבצע צביעת הקן השומרי בבאר שבע עבר בהצלחה גמורה כאשר למתנדבי "חבצלת" מצטרפים  בוגרי השוה"צ באזור. הקן בבאר שבע סבל לאחרונה מהשחתה ע"י גורמי חוץ, והיה צורך דחוף לתקן את הנזקים.
כפנסיונר עם קבלות (תעודה רשמית של אזרח וותיק)  שמחתי לחלוק את המבצע עם צעירים לובשי חולצה כחולה עם שרוך לבן.  לדידי הייתה זו
נתינה שכל כולה קבלה.



                                                    יובל דניאלי



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה