דילוג לתוכן הראשי

שם מלחמה משתוללת, כאן שותלים ורוקדים.



אליק מישורי הוא היסטוריון אומנות וחוקר תרבות ישראל. כשכזה הוא אצר לאחרונה  בפרוזדורי האוניברסיטה הפתוחה ברעננה, תערוכה אינטימית , לא גדולה בממדיה אך רחבה  ומרגשת בתכניה ובאופן הגשתה לציבור. אליק מישורי הפגיש בתערוכתו שלושה אמנים: אריה אלואיל (1967-1901) פאול קונרד הניך (1977-1907) ואורי (קוך) כוכבא (2001-1910).  שנים מוכרים יותר והשלישי, אורי כוכבא אלמוני יחסית. המכנה המשותף לשלושתם, טכניקת הדפס הלינול וחיתוכי העץ.  קיים מכנה משותף נוסף, השפעתו של אמן חיתוכי העץ והלינול, הבלגי פרנץ מסארל (1972-1889) על עבודתם. סדרות ההדפסים של מסארל המהווים סיפורים מאוירים בפני עצמם הוו אף הם מודל ללמידה.  כותב מישורי בקטלוג המרשים הנלווה לתערוכה:
" בתערוכה יוכלו הצופים להתרשם משלוש פרשנויות ייחודיות על תמת החלוץ. פרשנויות שנוצרו במדיום אינטימי ומינימליסטי, לכאורה נטול היבטים הרואיים, המתמקד דווקא בהיבטים אינדיבידואליים, המובעים באופן מושך לב, בפשטות ביצוע ובוירטואוזיות אומנותית. בין השורות של נרטיב החלוץ מסתמנת מסכת החיים הארץ ישראלית. יותר משבעים שנה חלפו מאז נוצרו פרשנויות אלה, והן ממחישות שאין חדש תחת השמש הישראלית – מה שהעסיק את שלושת האמנים האלה בתקופת מלחמת העולם השנייה או בסמוך לה , עודנו רלוונטי כיום". – מאמרו – מחקרו של מישור המלווה את הקטלוג,  חשוב ומוסיף תובנות להבנת הסוגה המרתקת של אומנות ההדפס העממי, הבינלאומי והארץ ישראלי בתקופה החלוצית המעצבת בשנים טרם מדינה.

מישורי מעיד שאורי (קוך) כוכבא, חבר קיבוץ נען בחייו,  הוא הדמות המרכזית מבחינתו בתערוכה, זה מבלי לפגוע ולהמעיט מערכם של אלואיל והניך.  מישורי, האוצר, לוקח על שכמו משימה שלדעתי אין חשובה ממנה, לגלות ולהאיר אמנים עלומי שם.  אמנים שפעלו בשקט ובצנעה בביתם ורק מפאת בישנותם וענוותם, הם נשארו באלמוניותם האישית  והאומנותית.
אני מכיר עשרות אומנים ברחבי ההתיישבות העובדת שמעטים מכירים את יצירתם. אמנים טובים וראויים שנסיבות החיים, לחץ סביבתי, ענווה אישית וסדר עדיפויות קולקטיבי ומתחשב, מנע מהם לחשוף את יצירתם ברבים.
הסוגה של חיתוכי העץ והלינוליאום נידונה ונחקרה לא  אחת. אף אני נדרשתי לטכניקה מרתקת זו בכמה הזדמנויות. היא הייתה מכרעת ודומיננטית בתקופות הראשונות בין היוצרים הקיבוציים. הסיבה ברורה ומובנת, היא התאימה למציאות של חסר וצנע , ותאמה את הרעיונות האידיאולוגים בהם אחזו הציירים החלוצים , לעשות אומנות עממית הנגישה למקסימום  חברים, טכניקה שאפשר להפיצה ברבים בין האוהלים, הצריפים והמחנות הקיבוציים, אלה שבהכשרה טרם עלייה ואף אלה שזה עתה התיישבו בנקודת הקבע.
טכניקת הניגודים בין אור לצל בין שחור ללבן מטבעה יוצרת דרמטיות ואקספרסיביות שתאמה את רוח התקופה והלכי הנפש של האמנים החלוצים.

אומנים רבים אחזו כאמור בסכין החיתוך. אלמוניותם לא פגעה מאיכות יצירתם. אחד מאלה היה יוסף (ג'וזף) וולטר (1916-1962) שנולד בהונגריה, התייתם בגיל צעיר ואת בגרותו עשה בקן השוה"צ . עלה ארצה בשנת 1938 והצטרף לקיבוץ עברון. אלבום מרשים של חיתוכי לינוליאום, רשמים מסביבת מגוריו בהונגריה מספרים על כישרון שמעולם לא נחשף בציבור. כזה היה גם שלמה מאיר מקיבוץ דליה (1914-1979) , שנולד בהמבורג – גרמניה וכאשר הגיע לארץ בשנת 1935 היה לרועה צאן. הרבה לתאר בחיתוכי הלינול שלו את בני הצאן. יצחק בן מנחם ממשמר העמק (1969-1903) יוצר בשנת 1936 חיתוך לינול  מרשים של קוצר בשדות העמק.  וכך הלאה הרשימה של אומנים אלמונים ארוכה עד מאוד.  אליק מישורי  החליט להאיר את אורי כוכבא בין היתר בכך שהוא הציג אותו בחברת שני יוצרים מוכרים בעלי שם: "מטרת העל של תערוכה זאת היא לחשוף לציבור בפעם הראשונה בתצוגה פומבית את סדרת חיתוכי הלינוליאום של אורי כוכבא בשלמותה". ובהמשך מוסיף מישורי: "הצגת ההדפסים של כוכבא בצד הדפסי עמיתיו מעניקה להם את ההערכה וההוקרה שהם ראויים להן, ולו באיחור  רב שנים".
השם שנתן מישורי לתערוכה "שם מלחמה משתוללת , כאן שותלים ורוקדים", יש בו מסר כפול, אמני א"י לא הפסיקו ליצור בגין מלחמת העולם והשואה שבאה על העם היהודי. היפוכו של דבר, ביצירתם המתמשכת, הם הראו כי התרבות היהודית חיה ונושמת!
אני חוזר אל שם התערוכה והקטלוג ונזכר בחיתוך לינוליאום אחר של אמן אחר, אף הוא יליד גרמניה , אמן שהגיע לא"י בשנת 1936 ובימי מלחמת העולם השנייה חרט הדפס מרשים  בשם "חריש בימנו אלה" (1943).  ברקע טנקים מאיימים ודמויות רפאים בשמים. מה אומר לנו יוחנן סימון בחיתוך הלינול שלו ? גם כאשר העם היהודי מושמד בגולה האירופית , חובה עלינו להמשיך ולחרוש את אדמת המולדת.

מלחמת העולם השנייה תפסה את אורי כוכבא כשליח הקיבוץ , החלוץ ועליית הנוער בהולנד. עם פלישת הגרמנים להולנד הוא נעצר והועבר בסופו של דבר למחנה מעצר לאזרחים בריטיים בשלזיה העלית. שם הוא יצר סדרה של חיתוכי לינוליאום מרגשת בה ביטא  את געגועיו למולדתו.  בארכיון השוה"צ בגבעת חביבה נמצאים שני הדפסי לינוליאום העוסקים במוטיב אותו יצר במחנה השבויים, רק הצבעים שונו. ההדפס מתאר צבת גדולה הקורעת ומנתקת שלשלת ברזל. בקטלוג  התערוכה מביא אליק מישורי אנקדוטה  מזיכרונותיו של אורי כוכבא על הדפס לינול  אותו יצר בשבי הגרמנים:
"יום אחד ששלחתי את הצבת עם השרשרת (אחד ההדפסים שכוכבא יצר בשבי) נקראתי אל המפקד.  "מה זה ?", "עיטור לשיר?",  "שיר עם". "איזה שיר עם?"  "שיר עם יהודי", "מה כתוב בו?", אני מתרגם לו: "היה, היה צבת על סדן ורוח אביב מבא מרנין". המפקד הורה לי להפסיק לדבר שטויות וגם לא ליצור קריקטורות פוליטיות, וקרע את הציור לגזרים".  "מה טוב שהמפקד לא הבין באמנות" כוכבא מסיים את האנקדוטה הזאת, "ולא ראה שהיה בידיו תדפיס. הנגטיב מלינוליאום נשאר בידי". אני מקשר את הסיפור שבקטלוג  עם הדפס הצבת והשרשרת שנוצר בשנת 1979 בסדנת אומני הקיבוצים בתל -אביב והגיעו מהסדנה לארכיון.  ארבעים שנה אחרי מחנה השבויים הגרמני חוזר כוכבא אל הצבת והשרשרת...

מישורי בחר לאייר את עטיפת הקטלוג בדמות חלוץ משל אורי כוכבא. הדמות לבושה בבגדי חלוץ, ההולך על אדמת הארץ כאשר ברקע סופה משתוללת. למרות הקשיים, הראש מורם כלפי מעלה וצעדיו של החלוץ איתנים. הדפס שכולו נחישות ורעננות שבסופה גם אופטימיות. לעומת חלוץ זה עומד לנגד עיני דמותו של  חלוץ אחר פרי מכחולו של מאיר לבבי  חבר קיבוץ מרחביה שבשנות ה- 40 צייר שלושה ציורי שמן שבכל אחד מהם נראה חלוץ שראשו מוטה כלפי מטה, מכופף גב, עייף ומיוסר הנלחם כנגד איתני הטבע - מטאפורה להלכי נפש פסימיים של האמן. אורי כוכבא השבוי בשבי הגרמנים משוחרר יותר מלבבי החופשי בארץ ישראל...
אני חולק על קביעתו של אליק מישורי  ש"הנרטיבים החזותיים שהעניקו אלואיל, הניך וכוכבא לדמותו של החלוץ הארץ ישראלי, הם שיר הלל לאינדיבידואליזם". 
החלוץ חי בשניות מתמדת בין האינדיבידואליות לקולקטיביות, בין הפרט לחברה. הוא בו זמנית גם אינדיבידואל המשאיר אחריו מחויבויות משפחתיות  וקהילתיות, מממש את "מרד הבן", לוקח על עצמו אחריות ומגשים אותה באמצעות מחויבויות קהילתיות חדשות.
דמותו של כוכבא מופיעה בחיתוכי הלינול שלו  השכם וערב. היא באה להדגיש כי האני העצמי שלו לוקח אחריות אישית לגבי הכלל שלמענו הוא פועל.  הקולקטיב החלוצי בנוי מהרבה פרטים. משמעות המילה חלוץ היא של איש הצועד לפני המחנה. בהגדרתו החלוץ הוא אינדיבידואליסט השואף למטרה קולקטיבית. החלטתו להישאר בהולנד ולא לחזור לארץ עם פרוץ המלחמה  הייתה החלטה אישית למען הציבור.  אני חש ביצרתם של השלושה שמאחוריה עומד כמגדלור הפרויקט הציוני.

בין הצלליות לחיתוכי הלינול.
חיתוך לינול : פאול הניך
אליק מישורי מביא לדיון ציבורי בקטלוג לתערוכה, את ה"צלליות" של מאיר גור אריה שהודפסו בספר ה"חלוצים"  בהוצאת בני בצלאל בשנת תרפ"ה. הוא מנסה לקשר בין הטכניקות הגראפיות על אף השוני ביניהן. אני מבין את קשר הניגודיות. בין שחור ללבן.  אך אל נשכח שהצלליות הנן סוגה נפרדת מחיתוכי העץ. הצללית למרות ריבוי הפרטים העוטפים אותה,  מובנת וקליטה. מגזרת הנייר היא דקורטיבית, תיאורית ושטוחה. אפשר ביתר קלות להבין את מהות הנושא ופחות את סערות הנפש של יוצר הצללית. הצלליות הן סוג של תיאטרון.  ברור לי שהדילמות האישיות והקולקטיביות שהיו מנת חלקם של חלוצים צעירים חסרי משפחה ומשענת כלכלית, מצאו ביטויים בטכנולוגיות האומנותיות שהניגודיות בין האור לצל היה משמעותי בהם.
חיתוך לינול : אריה אלויל
חיתוכי הלינול מטבעם הם מדיום אקספרסיבי המשלב הלכי נפש וסערות רוח בנושא המתואר. לנגד עיני חיתוך עץ אקספרסיבי שנעשה ע"י אחד מאבות הג'אנר, הנורווגי אדוארד מונק.  חיתוך העץ "הזעקה" (1895) נהפך מראשיתו לחלק מהדפסי המחאה האקספרסיוניסטיים הפופולאריים ביותר.  הדפסי הלינוליאום  יותר "ציוריות" ופחות דקורטיביות מהצלליות.  את פרטי הצלליות אפשר להקיף במבט עין מהירה. המעבר בין הצללית השחורה לרקע הלבן חד ומהיר ולא ניתן לפרשנות אחרת!  חיתוכי הלינוליאום של שלושת המציגים בתערוכה דורשים מהמתבונן התעמקות ומסע לגילוי הפרטים.

כאשר אני כותב שורות אלו מתחוללת מלחמה בדרום. הסיטואציה הזויה משהו. לכתוב על התרשמות מתערוכה בימים בהם מתעופפים טילים ונהרגים אזרחים. נאמן לכותרת התערוכה אני חש שאין להפסיק את שגרת החיים. וחשוב להמשיך ולכתוב גם
 "בימנו אלה" על תרבות ואמנות.
תערוכה מומלצת ומלמדת.

  

1 – "שם מלחמה משתוללת, כאן שותלים ורוקדים". אריה אלואיל, פאול הניך, אורי כוכבא – הדפסים.  אוקטובר – דצמבר 1012. האוניברסיטה הפתוחה – רעננה.

אוצר ומעצב התערוכה: אליק מישורי.
2 _ אורי כוכבא הוא אחיו של שמעון אבידן, מפקד גבעתי וחבר קיבוץ עין השופט.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה