יוסי וסיד – נופי אשליה אורבניים

"מסע אחר" תערוכה חדשה של יוסי וסיד בגלריית השלום בגבעת-חביבה.
                   אוצרות: אתי עמרם, אסנת בן שלום.

Into devoid 
כמי שעוקב מזה שנים רבות אחר התפתחותו האומנותית של יוסי וסיד בן וחבר קיבוצי המעפיל, הערכתי והתפעלתי עוד בהיותו נער  מיכול הרישום התלת ממדית שלו, ובמיוחד מהפרספקטיבות המעניינות והמיוחדות שיצאו תחת ידו באמצעות רישומיו. עוד לפני שיצא יוסי ללימודי אדריכלות בבצלאל בסוף שנות השמונים ראיתי בעבודותיו את הקשר האמיץ לאדריכלות.  כך שבמובנים רבים האדריכלות של יוסי היא תוצר מובן של יכולת הרישום האומנותית המיוחדת שלו. יוסי מספר שבבצלאל ניסו המורים שלו להעלים את הקשר בין אדריכלות לאמנות. הם ביקשו מהתלמידים "אדריכלות נטו". 
יוסי עשה חייל באדריכלות וציור. עבד שנים מספר כאדריכל וצייר בארה"ב וצבר ידע ומוניטין. לפני כמה שנים חזר להמעפיל ובו הקים את ביתו עם משפחתו.
יוסי נשאב מיד לתפקיד של רכז ועדת תכנון בהמעפיל. בתפקידו מעמיד יוסי סימני שאלה על תכנונים ופרוגראמות, מתוך הבנה שאין דבר הראוי יותר להרהור שני מאשר תכנון אדריכלי בו את הנעשה כמעט ואין להשיב. 
צומת המוזיאון
אומנים רבים לאורך ההיסטוריה האומנותית, מהמאה החמישית לפסה"נ, דרך הרנסאנס ועד ימנו אנו שילבו יצירה אומנותית עם אדריכלות. נקודות הממשק בין האדריכלות לפיסול ולציור כה רבות שטבעי הדבר שיוסי הצייר הוא גם יוסי האדריכל.
שניהם מחייבים דמיון, יצירתיות ופרספקטיבה. קיים הבדל אחד עקרוני ביניהם. האדריכלות באה לשרת פונקציה. יש לה יעוד ותכלית. האומנות יכולה להתקיים גם ללא תכלית. האדריכל מחויב למגבלות המזמין. האמן הצייר משוחרר מכך.  ציירים רבים חלמו על השילוב האולטימטיבי הזה של ציור ואדריכלות. הציור מגלם במהותו את ההינתקות ממגבלות האדריכלות. יצירתו של יוסי היא "אדריכלות נטולת מגבלות".  
יוסי מעיד על עצמו: "אני אוהב את האדריכלות , אך בציור יש ערך מוסף של תשוקה"(1).
באמצעות ציוריו מתגלה יוסי כאוטופיסט ואנרכיסט. אנרכיסט משום חוסר המחויבות לסדרי ממשל והגיון. אוטופיסט משום החלום שהוא בונה. חלום של מרחב קהילתי בו האבסורד והדמיון שורים בצוותא. "המושג אוטופיה נמצא אצלי בתודעה כאלמנט חיובי". אין לך דבר מרתק יותר מאשר לבנות מרחב ארכיטקטוני  דמיוני ללא שום מחויבות לאמת חברתית, אדריכלית או פוליטית.  דווקא האבסורד שביצירתו בנוי לתלפיות. בהגיון מבני פנימי עמוק שבעולם המציאות היום יומי לעולם לא יכול להתממש. 
Nest - קן (פרט)
 יוסי ניגש לבניית תמונותיו כמי שמהלך עליו הקסם של הלא נודע. הוא יוצא להרפתקה של "מסע אחר", מסע של מגלה ערים וארצות מבל לדעת איזו עיר הוא ימצא לאחר חיפושיו. כאשר נשלם מסע החיפושים והתגליות  מתברר שהוא מצא עיר אבסורדית לא פתורה מבחינה אדריכלית, בה העומק והגובה מתחלפים תדיר. בה הלבנים הזעירות המרכיבות את השלם הם השלם עצמו, והשלם הוא זה הקורס עלינו. אני חש ביצירתו של וסיד את חרדת "סוף העולם" את יום הדין. קיים ביצירתו של יוסי מימד אפוקוליפסי. ואכן הפנטזיה האדריכלית - ציורית של יוסי מלמדת אותנו דבר מה על מצבנו העכשווי.
הנקה (פרט)
הוא יוצר פנטזיה סוריאליסטית שיש בה רצון לדלג מעל משוכת המציאות המורכבת והקשה שהיא מנת חלקנו ביום, יום ומאידך היא איננה מתעלמת ממנה.
"היצירה מונעת מראיה רחבה שמכילה בתוכה מכלול גדול של חרדות ומאידך מחשבה רנסאנסית , מחשבה של תיקון".
"נופי האשליה" האורבניים שיוסי יוצר ברישומיו גורמים למתבונן רצון עז לרדת לסודות האבסורד, לפתור את החידה הנסתרת ביצירותיו ולגלות מה למעלה ומה למטה. יש לפרק את המכלול למרכיביו ולבנותם מחדש, בכך המפתח לפתרון חידת התעתועים שביצירתו.
כמתבונן דעתן ביצירתו של יוסי יש בי רצון קפקאי לשוטט בין הרחובות והבניינים של ערי האבסורד שלו ולהתהלך במבוך הרחובות הדמיוניים אותם הוא בנה.
יוסי מושפע ביצירתו מאמן תצריבים איטלקי בן המאה ה- 16 ג'ובני בטיסטה פירנזי (1778-1720) שיצר תצריבי בתי כלא דמיוניים עם עושר המצאות אדריכליות.
"מה שריתק אותי אצל פירנזי הן הפרספקטיבות הלא פתורות שלו " אומר יוסי בהערכה לאמן. אני מזהה אצל וסיד דיאלוג עם  תולדות האומנות לדורותיה. הדימויים שוסיד משלב ביצירותיו הם קלאסיים , ההקשרים ביניהם עושים את יצירתו לעכשווית ומסקרנת. יוסי רושם בעט דיו , רישום מיומן ובטוח. "דלות החומר" הוא מונח שהוכנס אל השיח האומנותי הישראלי בשנות ה – 80. אצל יוסי אין שום דלות מכוונת. הוא במתכוון מחשיב ומכבד את העשייה המוקפדת, בדומה לאמני ההדפס מתקופת הרנסאנס. 
הפנדיקס ענני (פרט מתוך מגדל בבל 1)
יוסי מצייר מפות ערים רנסאנסיות נטולות מונומנטים מונומנטאליים. יחד עם זאת יצירתו איננה אינטימית במובן הקלאסי שלה. היצירה  into the void נשאבת אל חור עמוק ושחור, לא אי שם בגלקסיות השממיות אלא אל עומק האדמה, אל הדימוי הארצי הטרמינאלי.  יצירה אחרת בשם:  "תיקון בבל" מגלמת סיפור מקראי הידוע לכולנו מראש. האדם מציב לעצמו מבנה הנדסי אדיר ממדים הקורא תגר על אלוהים. מבנה מגלומני הנוגע בעננים, שכתוצאה ממנו נפוצו אל עבר כול בוניו (בראשית פרק י"א). יוסי מבקש באמצעותו את תיקון העולם. במקום פירוד ופלגנות בין עמים ובריות מבקש יוסי את המגע עם הטבע עם הקיימות.  ביצירותיו בונה יוסי וסיד  לעצמו "סולם יוסף אורבני" שבאמצעותו הוא מדלג בין החור השחור שבקרקעית האדמה אל ענני מגדל בבל...
 האדריכל פרופסור אלי פירשט (3) מנסח את יצירתו של וסיד במשפטים אלו:
"הקומפוזיציות הסטרוקטוראליות של וסיד מבוססות על הרס  (שהיה או עתיד לבוא), חורבן, חרדה ומגה – סטרוקטורות שמגשרות ביניהם".   יוסי הוא אמן שיצירתו איננה מזוהה עם טרטוריה מקומית כזו או אחרת. השפה האומנותית שלו היא אוניברסאלית ועוסקת בשאלות המעסיקות את האנושות בכל זמן ומקום. עניינה לדעתי הוא הניכור, הזרות, חוסר הקשר ואי היכולת של הפרט למצוא את מקומו ביקום. הפחד התמידי בפני העלול להתרחש.
יצירה טובה איננה ניתנת למתבונן בה על מגש של כסף. היא משאירה סימני שאלה.
עולמות לא פתורים. רצון לחקור ולהתבונן עוד ועוד כדי לנסות ולפצח את תעלומתה.
הוראות שימור לעץ הראשון (פרט)
חזירות
                                               יובל דניאלי- ‏26/01/2013



 

הערות:
1 - לקראת התערוכה וכתיבת הרשימה קיימתי שיחה עם יוסי וסיד.  הציטוטים מפיו הם מאותה שיחה.

2 – אמנים חשובים מתקופת הרנסאנס שיתפו פעולה עם אדריכלים שבנו קתדראלות וארמונות פאר למען אפיפיורים ושליטים. האדריכל פליפו ברונלסקי (1446-1377) העניק לעולם האמנות את הכלים המתמטיים לציור הפרספקטיבה. ואילו השלישייה הגאונית ; דה וינצ'י, אנג'לו ורפאל הניבה יצירות מופת כתוצאה משיתוף פעולה זה.

3 – פרופסור ארכיטקט אלי פירשט הנו פרופסור לאדריכלות ותכנון ערים במחלקה לארכיטקטורה במסלול לעיצוב אורבאני בר קיימות בבצלאל.