שלוש הגדות מיוחדות לפסח

אלפי הגדות פסח נוצרו לאורך הדורות. ההגדות הן תעודה תרבותית מיוחדת במינה, באשר היא משלבת מלל עם איורים, ואף תוספות "חילוניות" בחלק מההגדות, בעיקר אלה מהקיבוצים ותנועות הנוער. הגדת פסח היא במידה רבה "תעודת הזהות"  של הגוף שהפיק אותה. היא מעידה מי עומד מאחוריה ולאיזה קהל קוראים היא מיועדת.
לאחרונה הגיעו לידי  שלוש הגדות פסח מיוחדות שכל אחת מהן שייכת לתקופה ולמסגרת קהל אחרת . על שלושתן רציתי לספר:
- עטיפת הגדת בארי תשיא

הגדת קיבוץ בארי- תשי"א:
הטלפון צלצל , על הקו -  פנינה קור אלמנתו של הצייר, המעצב וסופר הילדים הנודע  פאול קור (קורנובסקי) ז"ל. השיחה הטלפונית עניינה – תערוכת כרזות שהיה לי קשר עקיף אליה.  בפתיחת התערוכה ניגשה אלי פנינה קור והגישה לי שי – העתק של הגדת פסח מקיבוץ בארי, מאוירת על ידי בעלה פאול קור ז"ל.  כאספן וחוקר הגדות קיבוציות התרגשתי מאוד על ההגדה המרשימה שעוצבה ע"י אחד המאיירים הידועים והחשובים שפעלו בארץ.
פאול קור נולד בצרפת בשנת  1926.  במלחמת העולם השנייה הוברח כנער לשוויץ.  לאחר המלחמה למד אומנות בז'נבה ובצרפת והגיע לארץ בשנת 1948 במסגרת מח"ל.
כיצד מגיע  פאול קור לאייר דווקא את הגדת קיבוץ בארי  משנת תשי"א ?
לדברי ארכיונאית הקיבוץ נתבקש המעצב  על ידי ועדת התרבות של הקיבוץ המאוחד לאייר הגדה לכמה קיבוצים רחוקים בדרום, כדי לעזור להם תרבותית ומוראלית לקראת חג הפסח. לדעת הארכיונאית פאול קור היה אידיאליסט שראה בעיצוב ההגדה לקיבוצי הדרום שליחות חלוצית.  ההגדה שנמסרה לי ע"י פנינה קור הודפסה כבר במהדורה מחודשת של שנת תשי"ג ע"י קיבוץ בארי.
על עטיפת ההגדה שתי דמויות בריקוד שחרור מכבלי השעבוד. שעבוד מכל מה שעבר עמנו במלחמת העולם השנייה ולאחר שזכינו להיות "עם חופשי בארצנו" עם תום מלחמת השחרור. פאול היה שותף למלחמת העצמאות  ולתקומתה של המדינה. מכאן נובעת לדעתי השמחה הרבה שאני חש באיוריו להגדה. שמחה של שחרור אמיתי, של חופש ודרור.
איוריו של פאול קור מלווים את התמליל של ההגדה. הם עוטפים אותו ובונים סביבו מסגרת. הגדת בארי  של שנת תשי"א בנויה משלוש יחידות מרכזיות: פרק האביב , פרק סיפור יציאת מצרים ופרק השכול, הזיכרון והתקומה.
הפרק הראשון כולו מקרין אופטימיות  הנובעת מהקשר אל האדמה ופריה. שיבולי פז מככבים כמעט בכל איור ואיור.  נערה רוקדת עם "תוף מרים" בידה, ברקע קוצר הפלח אלומת שיבולים  ורועה הצאן מחלל בחליל.  הפרק הראשון איוריו פסטוראליים, נינוחים, מלאי חדוות שובע וסיפוק כנאמר בשיר:                                             

                                               ראינו עמלנו –
                                                    כעמל הנמלים
                                               כל איש יביא כעמר אלומות,
                                               גדיש דגן יקום לתלפיות;
                                               ושבוליו פנימה,
                                               פנימה השיבולים.

(מלים: לוי בן אמיתי, לחן: שלום פוסטולסקי. השיר הופיע בהגדת פסח של קבוצת אלומות בשנת 1948)

הפרק הראשון מההגדה  מסתיים במילות הפסוק :
                                       " עבדים היינו
                                         עתה בני חורין"

שמחת האביב
למרגלותיו של הפסוק,  איור של נערה ונער שלובי ידיים היוצאים בריקוד אוהבים מבינות לשיבולים - ברקע קיבוץ.  חופש על פי פירושו הגראפי של פאול קור הוא ריקוד נעורים של נערה ונער.
במלחמת השחרור בטור השביעי שלו כתב נתן אלתרמן את מגש הכסף "שעליו לך ניתנה מדינת היהודים". ומה הוא אותו מגש כסף, אם לא נערה ונער המקריבים עצמם למען עצמאותה של המדינה ?  
אצל פאול קור אין יותר מחיר דמים.  יש נער ונערה השמחים באהבתם...
בין שירו של אלתרמן לאיורו של קור מפרידות שלוש שנים בלבד. אך שלוש השנים האלה הם כל ההבדל בין מלחמה למען חופש לאומי לבין החופש עצמו.
יחד עם זאת איור אחד מיוחד הוצמד לשיר אבלות  של שאול טשרניחובסקי  (נכתב לרגל מאורעות הדמים בשנת 1938) שצד את עיני:
     
"ראי אדמה,
       הא לך הטובים בבנינו"...
       
פאול קור מאייר את השיר בדמותו של לוחם השוכב בשדה שיבולים על רקע תלמים חרושים המובילים אל הבית הקיבוצי. הדמות כאילו נחה מעמל יומה בשדה החיטה, חולמת על הבית. רק הסטן מסגיר את ההקשר למותה .
קראתי שוב ושוב בשירו של טשרניחובסקי, המופיע בהגדת בארי. דבר מה חסר לי. התברר שעורכי ההגדה הוציאו מהפסוקים שהודפסו את תיבת התמליל: "ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד"!  לפנינו שתי סצנות קוטביות המתרחשות על רקע אותה תפאורה של בית קיבוצי וים של שיבולים ובאותה הגדה של בארי. ריקוד  החיים מול דממת המת.
שער הגדת החירות תשיג

 הגדת החרות - תשי"ג:
המעיין ב"הגדת החרות" כאילו נוכח באירוע סוריאליסטי, הזוי משהו,  השאול מעולמות רחוקים שעם הזמן פסו ועברו מהעולם.
"הגדת החרות" יצאה לאור לכבוד חג הפסח בשנת תשי"ג -  1953 על ידי חוג הנוער המתקדם בחיפה. יתכן ומדובר בארגון הנוער שהיה קשור  "בחטיבת השמאל" של משה סנה שהוצא ממפ"ם בסוף ינואר 1953, טרם הצטרפותה למק"י (מפלגה קומוניסטית ישראלית).  על עטיפת ההגדה איור של מצעד חופש - דמויות אלמוניות צועדות בטור, כאשר בראשן צועדת דמות שרירית וחזקה הנושאת בגאון  את הדגל האדום.
ההגדה הוקדשה לזכרו של סטאלין  שנפטר זמן קצר לפני פסח באותה שנה. בעמוד הפנימי הפותח את ההגדה עומדת דמותו של החבר יוסף וויסריונוביץ' סטאלין  במדי המרשל שלו כמבשר החופש והחרות .  בכותרת בתוך מסגרת אבלות שחורה נכתב: "הגדה זו מוקדשת למנהיג הנאבקים לשחרור לאומי סוציאלי יוסף וויסריונוביץ' סטאלין".
ועוד נכתב בהגדת החרות:


"וכפי שפסח הוא אביב השנה, כך הקומוניזם הוא אביב האנושות – הגשמת חלומות הדורות אשר קדמו לנו. ברוך אתה חג הפסח לדורי דורות !"
 התמליל להגדה משלב את סיפור יציאת מצרים עם טקסטים מעולם המהפכה הסוציאליסטית מתובלים בשיריהם של ולדמיר מיאקובסקי, אלכסנדר פן, יהודה שרת ועוד.  
ישנה אירוניה רבה בהגדה המוקדשת למנהיג שדיכא עמים ואנשים ולא הסס לכלא ולהרוג מתנגדים למשטרו ובתוכם יהודים רבים. 
במרכזה של " הגדת החרות" מאויר על דף שלם דמות של אדם  חשוף חזה הקורע את שלשלות העבדות ופניו אל העולם החופשי. מוטיב ניתוק השלשלות והערגה לחופש ודרור הוא איקון חזותי שאומץ ע"י העולם הסוציאליסטי ומצא לו שימוש ברבות מההגדות החילוניות והקיבוציות. שרגא ווייל שאייר את הגדת הקבה"א בשנת תשי"א  נעזר אף הוא במוטיב ניתוק השלשלות, כך גם פאול קור בהגדת בארי. סמיכות של הופעת ההגדות  לגמר מלחמת העולם ועצמאות המדינה  מסבירה שכיחות זו של מוטיב זה.  בהגדת החרות הדמות שקורעת את השלשלות היא דמות אוניברסאלית המשתייכת למשפחת העמים ולא בהכרח  דמותו של בן העם היהודי...
 "הגדת החרות" הנה הגדה חילונית , המספרת את סיפור עמנו המדוכא לאורך הדורות כמו את סיפורם של עמלי כול העולם המדוכאים.
"שיר המרד" משל אלכסנדר ז'רוב  בתרגומו של נתן יונתן  מופיע אף הוא בהגדת החרות כאשר הוא מלווה באיור שחור ובוטה – סצנה מתוך קרב עם רובים וגדרות תיל:
                              
                                אל נא תחתו
                                הכונו למרד
                                הניפו את נס השחרור
                                על פני חלד !
                                לקרב עמלים מכל ארץ ועם,
                                יבוא קץ לאפל,
                                יעור העולם.

הגדת החרות הודפסה כנראה במכונת צילום על דפי פוליו. וחולקה לחברי חוג הנוער בלבד.  חלקה הגדול מוקדש למאבק העולמי לצדק ושחרור.  לכן, הופתעתי לקרא את השיר החותם את ההגדה, מתוך הגדת קיבוץ יגור. כולו שיר אביב , תוצרת הארץ.  
הלחן והמילים של יהודה שרת:

הגשם, הגשם חלף הלך לו
העננים התפזרו ואינם
השדות מוריקים ומשגשגים.

אביב את ארצנו עטף ברנה
כל נפש תגיל  תהמה לו
ברכה."


"סדר ההגדה לליל שימורים"  (פרנקפורט אמיין - 1914):

סבא פרסי אלפלד נולד בדונידן - ניו זילנד בשנת 1890.
בהיותו ילד הגר עם אמו  לגרמניה.  במלחמת העולם הראשונה נלחם כקצין בצבאו של הוד רוממותו  הקיסר וילהלם השני. בסוף מלחמת העולם הראשונה נישא לסבתי, מרגרט לבית קורן.  
סבא היה גרמני בן דת משה. כלומר מתבולל גמור. אמא מספרת  שהיא זוכרת חגים ואירועים נוצריים בכנסיה עם המשרתת מרתה. הנאצים החזירו אותה ליהדות.
לאחר פטירתו של סבא פרסי אלפלד נמצאה בעיזבונו  הגדת פסח הכתובה בעברית וגרמנית. היא הייתה שייכת לסבתא מרגרט שנפטרה ממחלה ממארת שלושים שנה לפניו. לסבתא היה חינוך יהודי מילדות. בשנים המועטות שהייתה  בארץ  היא למדה לפטפט בעברית. סבא שחיי בארץ למעלה משלושים שנה מעולם לא למד עברית. בת דודתי היקרה העבירה לרשותי את ההגדה לפני כמה חודשים, "אתה תדע לשמור על הנכס המשפחתי הזה"...
ארבעת הבנים
מהדורת ההגדה הנמצאת ברשותי הודפסה בהוצאה מתוקנת ומשובחת בעלת כריכה אדומה קשה  בשנת 1914.  התרגום הראשון שלה לגרמנית נעשה ע"י המתרגם הנודע  וולף (בנימין) בן שמשון  היידנהיים (1757-1832).  ההגדה כתובה בעברית, באותיות קודש מסוגננות , ובגרמנית גותית.  האיורים המלווים את ההגדה הם הדפסים של פיתוחי נחושת המזכירים את תקופת ימי הביניים והרנסאנס. אין שום קשר לתקופת יציאת מצרים. האיורים שואבים את דימוייהם מאירופה של פעם , על טירותיה, נופיה ומלבושי אנשיה. לדוגמא: לסיפור "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהשוע ורבי אלעזר ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק", מצורף איור בו המקום הוא חדר אכילה רחב ידיים של טירה פרוסית , סצנה מאירוע המתרחש במאה הי"ד ולא בבני ברק אלף שנה ויותר  קודם לכך.  הרשע מארבעת הבנים הוא אביר לבוש שריון וחגור חרב היוצא לקרב, ואילו בת פרעה המוציאה את משה התינוק מהיאור עושה זאת על רקע מבצרים וטירות כאשר היאור  אינו אלא נהר הריין שגשרים מקומרים מגשרים בין גדותיו. וכך הלאה, התפאורה , הרקע  וכל האביזרים הנלווים כולם בני תקופה אחרת מזו של תקופת המקרא. כך מתקבלת הגדה סוריאליסטית בה אין הלימה בין התמליל לאיורים, השייכים כאמור לתקופה אחרת.

הבאתי בפני הקורא שלוש הגדות שונות, הן בתוכן והן בצורה, מתוך רצון להראות כי להגדה פנים רבות. לכל קבוצה וארגון הגדה משלהם. ואכן, ההגדה היא גם ראי של תקופה לא פחות מאשר מסורת רבת דורות וסיפור על תקופה מעולם המקרא.

חכמי בני ברק
                                                     
  יובל דניאלי - ‏06/03/2013