דילוג לתוכן הראשי

הציירת שלא התעלמה מהחלשים

עם פטירתה של רות שלוס

השבוע נפטרה הציירת רות שלוס  בשנת ה - 91 לחייה. 
רות שְׁלוֹס -Ruth Schloss‏


הידיעה על מותה הייתה מהולה בעצב אישי. היכרותי עם רות שלוס  הייתה אישית ורבת שנים.  אחותה , המוזיקאית והמלחינה חיה (שלוס) ארבל, הייתה חברת קיבוצי מיום היווסדו. רות הייתה גם הדודה של אסתר, בת כיתתי.  תמונותיה של רות ליוו אותנו מילדות מעל קירות הבתים. לימים הייתה זו חיה אחותה, שעשתה בננו הכרות אישית פורמאלית.  ואכן הכרות זו סייעה לי רבות בעיסוקי כחוקר האומנות הקיבוצית ככלל וזו של הקבוץ הארצי בפרט. נפגשתי עם רות לכמה פגישות בביתה בכפר שמריהו כדי לשמוע את סיפורה האישי על שנות חייה הראשונות בקיבוץ להבות הבשן ועל הקשר שלה לקבה"א ולתנועת השלום בארץ. היו אלו פגישות מלמדות גם אם הן נשאו את כאב עזיבתה את קיבוצה להבות הבשן בגין חיבורה האידיאולוגי לקבוצתו של משה סנה. רות מעולם לא חזרה לבקר בלהבות הבשן לאחר עזיבתה. הכאב והעלבון היו גדולים ובלתי נסלחים.
לרות שלוס זכות ראשונים במיתוגם של כמה איקונים תנועתיים ומפלגתיים , כאשר עבדה כמאיירת מטעם התנועה.  היא זו שקבעה את הלוגו של עיתון "משמר" (לימים "על המשמר") . הסיסמה: "לציונות לסוציאליזם ולאחוות עמים" , הוא כתב שהוצע למערכת העיתון ע"י רות שלוס בשנת 1943. רות סיפרה בהומור כיצד בגמר לימודיה בבצלאל הצטרפה להכשרת השוה"צ בקיבוץ מרחביה, שם היה ממוקם בית הדפוס התנועתי. לבקשת העורך היא קבעה שהאותיות שעיצב המורה שלה בבצלאל ירחמיאל שכטר יהיו טובים ללוגו. וכך היה. לימים פגש אותה המורה שכטר ובכעס נזף בה על שנטלה את אותיותיו ללא רשות... באותה שנה , רות הנערה הצעירה מגויסת ע"י מרדכי אמיתי מקיבוץ שריד לאייר את הגדת הפסח התנועתית הראשונה של הקבה"א.
מתוך: רות שלוס ואמנים צעירים
בשביל רות הצעירה המתבוללת שהעברית עוד לא שגורה היטב בפיה, והמסורת היהודית רחוקה ממנה, לאייר את ההגדה הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. כיצד משלבים תכנים מהמקרא והמסורת התנכי"ת עם הגדה קיבוצית חילונית. רות קיבלה את דין התנועה, וכך יצא שההגדה התנועתית הראשונה בתנועה הקיבוצית הייתה של צעירה בת 21 בשם רות שלוס.   
רות נולדה בנירנברג – גרמניה בשנת 1922. בשנת 1937 עלתה לארץ עם הוריה לכפר שמריהו. בשנים 1938-1942 למדה אומנות בבצלאל. בשנת 1945 עלתה עם קיבוצה להבות הבשן להתיישבות בגליל העליון. בשנות המדינה שבדרך ולאחר תקומתה הייתה לציירת הבית של הקבה"א. איירה את עיתון הילדים "משמר לילדים" וגם קבעה את הלוגו שלו. איירה ספרי ילדים שיצאו בהוצאת ספריית פועלים. רות הייתה מאיירת מבוקשת
בין כותלי פרסומי התנועה והקבה"א. בפרסומים הרבים שפורסמו בשלהי שנות הארבעים וראשית החמישים מופיעים איוריה ברבים מהם. רות הרבתה לתאר בריאליזם  פשוט וברור את קיבוצה כיצד הוא הולך ומוקם (פינה בחצר המשק, חמורים, העגלון וכו'). את ילדי הקיבוץ, את האמהות, ועם העלייה הגדולה שלאחר קום המדינה, גם את אוהלי ופחוני המעברות על דמויותיהם וילדיהם. היא לא ניסתה ליפות את המציאות אלא להדגישה. בשנת 1949 היא יוצאת לפריס ללימודי אומנות באקדמיה גראנד שומייר.   בשנת 1951 היא נישאת לבנימין כהן, לימים פרופ' להיסטוריה באוניברסיטת ת"א. הזוג הצעיר כהן-שלוס חוזר מפריס לקיבוץ.  בשנת 1953 הוצאה מהקיבוץ בעקבות ,פרשת אורן" וגירושם של חסידי משה סנה מהקיבוץ הארצי.  סיפר לי בשעתו  ההיסטוריון דוד זית ז"ל חבר להבות הבשן שבעקבות מעמדה המיוחד של רות שלוס כציירת מעורכת בקיבוץ ובתנועה, הוצע לה ולבנימין להישאר בקיבוץ למרות השקפת עולמם   "הסנאיסטית".  רות ובנימין סירבו לבקשה משום שהיא לא כללה את כל החברים המגורשים...
בית חולים, 1951, שמן על בד, 52X72 ס"מ
הקשר של רות לתנועת השלום התבטא בין היתר באיורי גלויות  "לשנה טובה" מטעם הועד למען השלום בישראל. גלויות תמימות שהצירוף של אם, בנה ויונת שלום מופיעים בהן בתדירות בהרכבים כאלה ואחרים. ברישומיה של רות יש כוח רב. היא ביטאה באמצעותם את מצוקות האדם. (היום היינו קוראים לו האדם השקוף, שלא סופרים אותו...) הזדהתה עד כלות עם החוליות החלשות שבחברה. באוגדן רישומים משלה שהופק בשנת 1963 עם הקדמה של ד"ר חיים גמזו, הוא בחר לצטט דברים שכתב ז'אן קאטו על הציירת הגרמנית קטה קולביץ':
"קטה קולביץ' הושפעה אך מעט מאוד מן הזרמים האומנותיים  של זמנה. מה שעניין אותה קודם כל הוא תאור מצוקתם של בני האדם, חייהם של העניים, סבלותם של המוני הכרך"
תאור זה מתאים במדויק גם לגבי עולמה האומנותי של רות שלוס.
רות בחרה להשאיר את שם נעוריה – שלוס, וכך חתמה על יצירותיה. יש בבחירה זו אמירה פמיניסטית מאוד חזקה. היא שמרה באדיקות על סגנונה הריאליסטי, המובן
שיש מאחוריו אמירה פוליטית-חברתית ברורה ולא מתחמקת ומצועפת.  ביצירתה ראתה שליחות חברתית ולא רק אומנות לשם אומנות.
המורשת האומנותית - חברתית שרות שלוס משאירה  אחריה, תמשיך ללוות אותנו כתמרור אזהרה כנגד עוולות ופערים , שסעים וכיבושים , כנגד החרב ובעד השלום !

               
                                          יובל דניאלי.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה