דילוג לתוכן הראשי

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר.
הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות
שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בהמשך למאיירי ספרים. חמש הגדות תנועתיות הפיק הקבוץ הארצי מאז 1943 (רות שלוס, אברהם (טושק) אמרנט, שרגא ווייל, משה פרופס ושמואל כץ. לרות שלוס זכות ראשונים באיור הגדת הקבה"א. רות שלוס שוהה בהכשרה בקיבוץ מרחביה . שם נמצא בית הדפוס התנועתי.  משהוחלט על הפקת הגדה תנועתית פנו אל רות שלמדה גרפיקה בבצלאל כדי שתאיר את ההגדה הראשונה.  רות שלוס ילידת המבורג בגרמניה רחוקה מהמסורת היהודית. נושא ההגדה זר לה. למרות זאת היא נרתמת למשימה ושואבת השראתה מהמקורות המצריים. לימים סיפרה רות שלוס שכל איור ההגדה היה לה כ"אבן רחיים על צווארה". 
אמנים אלה תרמו כל אחד לפי מיטב כישרונו את סגנונם הגראפי המיוחד . שרגא ווייל ניסה לברא דמות חדשה המתכתבת עם העבר הקדום. דמות חשופת רגליים הדורכת על רגבי האדמה ויוצרת עמה קשר פיזי עד כדי כאב. יש באיוריו של ווייל רצון לקיים דיאלוג עם השורשים העבריים הקדומים  ובמקביל לנגוע בדמות החלוץ – הקיבוצניק.  איוריו הנלווים של ווייל להגדה (מהדורה הראשונה שלה הופקה בשנת 1950), שואבים השראתם מעיטורי בית הכנסת היהודי העתיק בכפר נחום.  הביטוי הגראפי שייך לסוגה של הריאליזם החברתי. בשעתו סיפר ווייל כי תקופת הגלות בקפריסין בה שהה כמה חודשים לאחר שאונית המעפילים שעל סיפונה הגיע לארץ, נתפשה ע"י הבריטים, הייתה כקתרזיס , כתקופה מזככת ומטהרת בין הגלות המיוסרת לארץ ישראל.  לדבריו הוא היה חייב להוריד מסך בים שם לכאן. קפריסין אפשרה זאת. ואכן דמויותיו להגדת פסח מקיימות דיאלוג מרתק בין דמות  הכנעני הקדום לחלוץ. היא  מיזוג בין שניהם.
משה פרופס (בעת ההיא חבר קיבוץ עין החורש) מאייר אחרי ווייל את ההגדה של הקבה"א (1958). קווים וירטואוזיים, זורמים בקלילות ומשתלבים ביניהם. החללים המשתלבים ממולאים בצבעים נקיים, בסיסיים המקרינים רעננות אביבית

וחדשנות שבא לידי ביטוי במובהקות לאחר ציוריו הריאליסטיים של ווייל. פרופס חופשי יותר ביצירתו, איננו שבוי בסוגה של הריאליזם הסוציאליסטי על גווניו. מבטא קו חדשני כחלק מהיותו חבר קבוצת "אופקים חדשים" איננו נשען על מוטיבים מסורתיים. שמואל כץ לעומתו קשוב באיוריו להגדה (1964) לניגון היהודי המסורתי, אותו ינק מבית אבא ומהמפגש שלו עם "הגדת קאופמן" (7).  הגדת כץ כולה פאר והדר. מודפסת בחמישה צבעים, כאשר הזהב והכחול שולטים בכיפה. את הכתב להגדת כץ יצר האמן בעצמן.

אפשר להמשיך ולהרחיב בנושא איורי ההגדות. בגבעת ברנר הופקו ההגדות המקומיות ע"י שישה אמנים שונים. להגדות הקיבוציות התייחסו ברצינות כאל יצירת אילוסטראציה  אומנותית במיטבה. כאשר מגיע לארץ בתום המלחמה, המאייר פול קור הוא מצייר את הגדת קיבוץ בארי (1953). היו ציירים כמו לודביג שוורין (הגדת תש"ד) שהיו לו קרובים בקיבוץ עין גב ונאות בהתנדבות לאייר את הגדת הקיבוץ. גם שלום רייזר, בוגר בצלאל, מטאור בשמי הגרפיקה הישראלית. רשם בחסד, שוהה באותה עת, לאחר לימודיו בקיבוץ עין גב ומאייר את הגדת הקיבוץ (הגדת תש"ה). שוורין ורייזר עלו לארץ באותה שנה – 1939. שלום רייזר הצעיר (נולד בשנת 1927) מפולין, ולודביג שוורין המבוגר יותר מגרמניה (נולד 1897). קיבוץ גלויות אומנותי שהתאחד בעין גב באמצעות ההגדה המקומית.
בשנת 1953 לאחר הפילוג בקבוץ המאוחד עוזב דוד אלף את בית השיטה ומגיע לאילת השחר. שם הוא מאייר את הגדת איחוד הקבוצות והקיבוצים. את דוד אלף אני מכיר מאיורי הרועים שלו לביטאון  הנוקדים.
בשנת 1971 יצאה לאור הגדה חדשה של הקבה"מ בעיצובו של גד אולמן. זוהי הגדה מודרנית וחדשנית  בתפישה הגראפית שלה. אולמן גיס לשם איורה את מירב הטכנולוגיות והגישות הגראפיות החדשניות שהיו בעת ההיא.  הגישה העיצובית המודרנית של גד אולמן משתלבת עם הדימויים ההיסטוריים מהתרבות המצרית ומאיורי ימי הביניים, עליהם נשען האמן ביצירתו.
הדור החדש של מאיירים אלה שנולדו וגדלו בקיבוץ אף הם ניגשים למלאכת איור ההגדה.
בשנות השישים מאייר יעקב אלוני  בן קיבוץ עין חרוד (איחוד) את הגדת האיחוד, שעליה זכה בפרס ראשון ביריד הספרים בירושלים בשנת 1965. אלוני בוגר "בצלאל" איננו נזקק עוד למורשת ההגדות ההיסטוריות ובדומה להגדת גדעון קייך (כפר גלעדי) של הקבה"מ ההיבט הגראפי-אומנותי מנחה אותו בעבודתו.  המאייר משלב כתמי צבע עם ציור פיגורטיבי מסוגנן. האיור והכתב הן שתי ישויות נפרדות.

גראפיקת ההגדות לא קופאת על שמריה .

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .