דילוג לתוכן הראשי

בשבחי ה"אפמרה"

לאחרונה קיימת התעניינות אקדמית ומחקרית באוספי "אפמרה". ההתעניינות הרחבה הגיעה עד לפתחו של ארכיון השומר הצעיר בגבעת חביבה. גם אנחנו נדרשנו לטפל בסוגיה זו וללמוד על חשיבותה, וכמובן לתת כתף למאמץ התיעוד הלאומי הרחב של חומרי ה"אפמרה"  שבראשו עומדת הספרייה הלאומית. הפרויקט נקרא "מסע בזמן" ומטרתו לאסוף פריטי אפמרה ישראלית , לסרוק אותם ולהנגישם לציבור הרחב.
המושג "אפמרה" גזור מהמילה היונית     ephemerosשפירושו (על פי מילון ראובן  אלקלעי)  קצר ימים, בן יומו, חד יומי.   כאשר מדובר בחומרי "אפמרה"  בהקשר ארכיונאי, הכוונה היא לאותם פרסומים שנשמרו בארכיון, המיועדים לציבור או לחלק ממנו שעניינו קצר מועד לרוב  בן יום אחד. ככלל האפמרה איננה מיועדת לשימור. היא נזרקת אל סל האשפה לאחר קריאתה או בתום השימוש בה. דוגמא טובה היא  כרטיסי תחבורה ציבורית ותיאטרון או להבדיל כרטיסי הצבעה לרשימות ביום הבוחר.  כאשר אנחנו הארכיונאים נוברים במסמכי ואוספי הארכיונים האישיים מסתבר כי בעליהם  שמרו לעצמם כעדות לפועלם האישי והציבורי חומרי אפמרה  לרוב.  חומרים המעידים על טעמם האישי, על התנהלות סדר היום שלהם, על העדפותיהם ואף על שייכותם המגדרית או הפוליטית. על מצב בריאותם וטיב יחסיהם כלפי משפחתם וחבריהם. היום יום השולי והלא נחשב כביכול יש בו כדי להצביע על אופי ומהות הדמות. נהוג לומר  "שאלוהים נמדד בפרטים הקטנים". ציטוט זה כוחו יפה בבניית פרופיל אישי מדויק יותר באמצעות אותם חומרים ברי חלוף. אין דבר אמיתי יותר מאשר דברים שימושיים שלא למטרות ההיסטוריה וניפוח האגו האישי. אלה שהקפידו לשמר אותם הבינו שפסיפס חייהם בנוי לא רק מחומרי נצח, מאבני יסוד יצוקים בבטון, אלא גם ואולי בעיקר מאותם פכים קטנים היוצרים בסופו של עניין את השלם. חיבורי זה עוסק בשבחי האפמרה, בשבחי השורות הנפלאות של משוררנו הלאומי ח. נ. ביאליק, מתוך "ברכת העם" (תחזקנה) ששורר כבר לפני למעלה ממאה ועשרים שנה : "מי בז ליום קטנות ? הבוז למתלוצצים!". האפמרה באה לספר לכולנו בשבחי הזמן החולף בשבחי "יום קטנות".

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה