דילוג לתוכן הראשי

לוח המודעות הקיבוצי

בית אלפא - 1966
מה יותר יום יומי, יותר אפמרה מאשר לוח המודעות הקיבוצי הקבוע  בכניסה לחדר האוכל. גם קיבוצים בהם נגזר על מוסד זה להסגר, מה שנשאר ממנו זה לוח המודעות שעדיין קיים, חיי, נושם ובועט.
לוח המודעות כשמו כן הוא, לוח המודיע ברבים על כל דבר שמתרחש במרחב הקהילתי. ידיד שח לי  שאם הוא רוצה לדעת מצבו של קיבוץ הוא הולך אל לוח המודעות.
בעבר (טרם עידן הלוח האלקטרוני)  הוא היה חזות הקיבוץ במובן הרחב ביותר. לוח המודעות בטא מעגל חיים שלם. מלידה עד פטירה. משיחת קיבוץ עד יום הבוחר. מציוני חג ומועד עד גיוסים לכל דבר ועניין. מחלוקת מצרכים לחברים עד תור לשמירה בשער. מסידור עבודה עד סידור רכב. באמצעות לוח המודעות סודרו העניינים. החברים נפגשו עמו לפחות שלוש פעמים ביום כאשר הגיעו לחדר האוכל בבוקר, בצהרים ובערב.  הרעיון להצמיד את תא הדואר אל לוח המודעות יצר אף הוא נגישות יתר אל מקור אינפורמטיבי חשוב זה. (1)
כמי שאמון על הצד האסטטי, אני חייב להדגיש שמעל גבי לוח המודעות הקיבוצי התפתחה יצירה אומנותית עממית שאפשר לקרוא לה אומנות לוח המודעות.  (2). אלה שעמלו לאייר את מודעת הגיוס לפרדס ידעו שדין יצרתם נחרצה להיזרק בתום הגיוס .
יוצרי המודעות לחגים לא תמיד הקפידו לשמר את יצירתם למרות שהושקעו בה כוחות יצירה , זמן וכשרון. תפקידה של מודעה היא להעביר אינפורמציה, לקרא לציבור לפעולה,  לעורר ולהתריע , לעתים אף לשבח ולהודות. מטרה זו דרשה את תשומת העין הלב והשכל.  לכן רבות מהמודעות שנתלו על לוח המודעות לוו באיורים שובי עין ובתשומת לב גראפית. כאשר אני מהרהר בתפקיד אותו מלא ובחלקו עדיין
בית אלפא - שנות השבעים
ממלא לוח המודעות, פרטיו התלויים שייכים במובהק לסוגה הקרויה אפמרה. למחרת גיוס הכותנה או איסוף הבוטנים נזרקה המודעה לסל האשפה. לאחר חג הקיבוץ הורדה  מודעת החג . אגרות הברכה לשנה טובה שנשלחו לקיבוץ, הורדו למחרת החג מלוח המודעות.  הברכות הקיבוציות לשנה חדשה  הן הקלאסיקה של האפמרה.  היו קיבוצים בהם הארכיונאים היו בעלי מודעות קיבוצית ותודעה היסטורית והם היו אלה שמורידים את המודעות ושומרים אותם כתיעוד יקר מציאות לדורות הבאים.  בזכותם קיים כיום מאגר לא קטן של פריטי אפמרה בארכיונים הקיבוציים.
לפני שנים קיבלנו לארכיון התנועתי מאחד הקיבוצים הותיקים של עמק יזרעאל  אוסף מרתק  של חמישים שנות מודעות, ובו מאות פריטים מסודרים שהיו בעברם תלויים על לוח המודעות הקיבוצי. אפשר מהם ללמוד רבות הן על סדר היום והעניין של אותו קיבוץ והן על המסורת הקישוטית  המקומית של מודעות הקיבוץ.
מרתק לחקור את הקיבוצים על פי לוחות המודעות שלהם. הממצאים יראו בודאי לא רק את המשותף בין הקיבוצים אלא גם ובעיקר את השונה ביניהם.
הערות:
(1) מעניין לערוך מחקר ובו לשרטט פרופיל קיבוצי באמצעות לוח המודעות, לאורך השנים. רעיון זה אמור לכלול חתך  בין תנועתי, שנות ייסוד ומוצא  של כעשרים וחמישה קיבוצים. באמצעות מה שנתלה על לוח המודעות ונשמר בארכיון  לבדוק את הפרופיל המקומי באופן השוואתי לקיבוצים אחרים.  
(2) "אומנות האפמרה". מיטב הציירים הקיבוצים השתלבו באיורים למודעות חג ויובל, לאיור הזמנות פומביות לחתונה או למערכות בחירות לכנסת ישראל ולהסתדרות. היו אלה יצירות אומנות למטרות קצרות טווח שרבות מהן הורדו בגמר האירוע ופשוטו כמשמעו, נזרקו אל פחי האשפה. אלה שנשמרו  באמצעות הארכיון המקומי או האמן היוצר התבררו במשך הזמן כנכסי אומנות העומדים בפני עצמם.  גם ל"אומנות האפמרה" יש ערך ומשמעות מעבר לזמן החולף... אספן של חומרי אפמרה הוא ארכיונאי בנשמתו.


שילוב קולג'ים ממודעות חדר האוכל של בית אלפא


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .