דילוג לתוכן הראשי

נפטר המחנך, חוקר אומנות הילד ואיש היצירה – דן אמיתי

דן אמיתי, חבר קיבוץ שריד איננו. דן נפטר בשיבה טובה בקיבוץ מעגן מיכאל אליו עבר בשנים האחרונות כדי להיות קרוב לבתו ונכדיו. דן זכה לחיים ארוכים מלאי עשייה ויצירה. מאחרוני דור המייסדים של האמנות הקיבוצית. דן נולד בבלץ, בסרביה – רומניה, בשנת 1918.
עלה ארצה בשנת 1937 והצטרף לקיבוץ א"י ה' בפתח תקווה. משנת 1941 חבר לקיבוץ שריד. בשנות החמישים נמנה עם מקימי המכון לאמנות ב"אורנים", בית הספר לחינוך של התנועה הקיבוצית. דן התמחה בפסיכולוגיה של יצירת הילד והייה מורה לתולדות האומנות. פרסם כמה ספרים הנוגעים לתחום אמנותו.
הקים תיאטרון בובות וצלליות. בשנותיו המאוחרות כגמלאי עבד בחקלאות. השאיר אחריו שתי בנות ובן. שמו של דן אמיתי היה ידוע לי מכנסי ארגון האמנים של הקבה"א בהם השתתפתי כחבר צעיר. לימים כאשר התחלתי לחקור ולתעד את אמני התנועה הקיבוצית ככלל וזו של הקבה"א בפרט במסגרת עבודתי בארכיון השומר הצעיר, התגלה לי עומק מעורבותו ופעילותו של דן הן במרחב החינוכי - בקיבוצו שריד והן במישור התנועתי – והארצי ביניהם כמזכיר ארגון הציירים והפסלים של הקבה"א בראשית שנות החמישים. בשנות הארבעים המוקדמות גויס לפעילות תנועתית , וכישוריו האומנותיים נוצלו על ידי התנועה לעיצוב כרזות וסמלי תנועה (עיצב את סמל השומריה הרביעית והקים בשנת 1944 בבית "הבימה" את תערוכת השומר הצעיר).
בשנת 1997 הייתי בין אלה שעמלו על הפקת ספר כרזות של השומר הצעיר "אומנות בשרות רעיון". ביקשתי להיפגש עם דן ולשמוע ממקור ראשון איך וכיצד נוצרו אז הכרזות. דן הסכים מייד לפגישה בשריד, בתנאי שהיא תהייה אחרי השעה תשע בבוקר. "עד אז אני עובד במטעים" קבע לי עובדת חיים קשיחה.
 נפגשנו בביתו כאשר הוא לבוש בבגדי עבודה כחולים וחמוש עדיין במזמרה על חגורתו. עובדה זו עשתה עלי רושם עז. הפגישה עם דן הייתה ארוכה וחשובה, פרטים רבים נשמעו בה על ההיסטוריה של ארגון הציירים ועל הציירים עצמם. מאז אותה פגישה נפגשנו עוד כמה פעמים. שמחתי לראות את אלבום חיתוכי הלינוליאום שדן כמורה הפיק עם תלמידיו הצעירים , שי להורים מילדי קבוצת "זמיר" מכתה י', במוסד החינוכי בשריד .
קראתי וראיתי את חומרי התערוכה שדן היה בין יוזמיה ומפיקיה "ילדי הקיבוץ מציירים" במוזיאון תל אביב בשנת 1958. ספרו "הוראת ציור בבתי ספר" שיצא לאור בהוצאת ספריית פועלים בשנת 1954, נחשב לספר מכונן בהוראת הציור. פגישתנו האחרונה התקיימה בתערוכה שאצרה עינת אמיתי ז"ל על האומנות שנעשתה למען הילדים בתנועה הקיבוצית. תיאטרון הבובות של דן כיכב בה בכבוד ובמקצועיות רבה. בגמר התערוכה נתבקשתי לשמור את הבובות של דן בארכיון התנועתי והן שוכנים בו כעדות לפועלו היצירתי של דן אמיתי למען הילדים.
דן ייזכר כאחד מאלה שעיצבו את החינוך האומנותי בקיבוצים, כפדגוג שכלי החינוך שלו היו המכחולים והצבע. דן הבין כי באמצעות החוויה והפעילות היצירתית אפשרי ונכון להגיע אל נפשו של הילד ולקרא לה דרור. (כפי שדן רשם: "חינוך הנער על פי דרכו") בחרתי לסיים רשימה זו על דן בדברים שרשמתי בסיומו של הריאיון שקיימתי עמו בשנת 1997: "בשיחה עם דן אתה חש שעומד מולך אינטלקטואל,
בעל ערכים הומניסטיים אוניברסאליים שמקרינים עליך לאורך השיחה. צניעותו של דן נשמרת בשיחה. הידע האצור בו משוחרר בטקט רב. 
לא הפגנת ידע לשמו, אלא רק בעת הצורך, ידע שבא לשרת רק כאשר נזקקים לו". 
יהי זכרו ברוך.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה