חגים ומועדים לשמחה וצהלה...

לקראת פורים נזכרתי בשיר הילדים הפופולארי: "מדוע לא יחול פורים  פעמיים בשבוע". למה פעמיים, כי ילדים אוהבים להתחפש, להחליף זהויות, לחיות ולו לרגע את החלום.  ומה חלום גדול יותר מאשר פורים. אז באמת הורים יקרים, מדוע שלא תעשו לילדיכם יום, יום חג. התנאי כמובן שההורים לא כופים את החלום שלהם על ילדיהם. אני מכיר כאלה הנושאים עמהם חגי פורים טראומטיים בהם התחפושת כמעט והרגה את לובשה. ילדים רכים אנוסים ללבוש תחפושת מאוד "יצירתית" ובעלת השראה ומעוף מבית היוצר של ההורים. הפעוט המסכן אנוס ללכת בתוך קופסת קרטון עליה מצויר תא טלפון ציבורי ושני חורים קטנים לעיניים. הקופסא הולכת ומקפצת, עד שנמאס  ללובשה הקט, מורידה בזעם ונשאר בוכה ואומלל ללא תחפושת.
אחד מנכדי  הודיע חגיגית שהוא מתחפש השנה ל"קובייה הונגרית". אני מדמיין לעצמי כיצד קובייה הונגרית

בת שבע הולכת למסיבת  פורים ומתנועעת בקלילות ובגמישות....

אצלנו בבית כול יום פורים. נכדי (בעיקר נכדותיי) אוהבים להתחפש ולהציג. ארגז מלא תחפושות ספון בארון ומצפה לרגע בו יתפרץ יצר ההתחפשות וההצגה תתחיל. יש טקס מיוחד לנוהל זה. אנחנו הסבים נאלצים לשבות מכל מלאכה , לשבת מתוחים גב על הספה ולהיות קשובים ומרוכזים בנפלאות נכדותינו הקטנות. ההורים מנצלים שעת כושר זו ויוצאים למרפסת לקרוא עיתון ולשתות ספל קפה.  לקראת פסח נתפרו במיוחד בגדים לחד גדיא. תחפושת לגדי התמים, כובע וזנב לחתול ולכלב, כובע קרניים שחור לשור, וכובע לבן לטבח, ומלאך המוות התחפש לפייה טובה ורכת לבב. וכמובן צעיף כחול כמים ואחר אדום כאש וכך הלאה. אבל ריבונו של עולם, גם שאני מחביא את התחפושות עמוק, עמוק בארון, הן תמיד נמצאות. והרעש עד לב השמים.   יש ימים טובים יותר, כאשר התחפושת כוללת רק כובע, משקפי שמש ומקל של סבא.  אבל כאשר ההמולה בשיאה , מי יצילנו מהמהומה. לקראת פורים מתחיל המו"מ על טיב וסוג התחפושת. שלא לדבר על הסכום המוצא כדי לספק את פסגת התחפושות. מבצע לא פשוט.
בקיבוץ של פעם, התחפושות היו על "חשבון הבית". היה מחסן תחפושות עם אדם מיוחד שגויס לפרויקט כמה חודשים לפני פורים. רשימה נתלתה בבית ילדים וכל ילד היה חייב לרשום את התחפושת בעוד מועד כדי שיהיה זמן להכין אותה.  לא היו הפתעות. הכול תקתק כמו שעון.
ומה היום ?  תכניות הפעוטים והילדים בטלוויזיה מספקות את הרעיונות של היום. גיבורי על למיניהם נהיו לכוכבי על בתחפושות.

אבל מה אלין על נכדי הקטנים כאשר לנגד עיננו  מתרחש נשף מסכות פוליטי משובח של "הגדולים" המכניס בכיס הקטן את כול חגיגות פורים למיניהם.  הפוליטיקאים לובשים מסכות שבאמצעותם מתחזים לאחרים. ימין מתחזה לקצת  שמאל ושמאל שובר ימינה. כולם עוטים עור של נמר לקראת נשף המסכות  הממשי שאמור להתרחש בחודש אדר, קצת אחרי התאריך של שושן פורים.
הפוליטיקאים התקנאו בשיר הילדים שצוטט לעיל והחליטו על בחירות פעמיים בקדנציה רשמית. כי מי יכול להתחפש רק פעם בארבע שנים?

בחרתי לכבוד פורים לצקת הומור קל לתמליל , האמת, שהמציאות עגומה ועכורה. הרצון לתת לימים טרם בחירות אופי של קרנבל, מלא להטוטי יועצים ופירוטכניקה וקוסמות דיגיטאלית , שום דבר אין בו כדי לחפות על הבושה, על עוגמת הנפש על כך שהדמוקרטיה לא מומשה כמתחייב בחוק. אלה שבשם המשילות פורקים מעצמם כל אחריות של משילות , אלה שכבר שנים מנווטים את המדינה , כאילו אחרים אחראים למציאות הקשה. זה פורים האמיתי ! הקברניט מתחפש לאחרון המלחים. והעצוב בכל הסיטואציה המביכה הזו שרבים מדי מאמינים לנשף המסכות הזה.