דילוג לתוכן הראשי

ארכיונו של מועמד לבגידה

רשימה זו מוגשת כמחווה לסופר ולמתרגם אריה אהרוני (בית אלפא) עם סיום העבודה על ארכיונו האישי בארכיון התנועה בגבעת חביבה.


אחת המטלות של ארכיון התנועה בגבעת חביבה הוא איסוף, מיון, סידור, ושמירה מקצועית, מוקפדת של חומרי תיעוד המגיעים אליו כחומר אישי של אישים שפועלם התנועתי, התרבותי והמפלגתי לאורך השנים יש לו חשיבות תרבותית והיסטורית. במקרים רבים מגיעים חומרים חשובים ומרגשים, לאחר מות  בעליו. אז קשה יותר כמובן לברר דברים הדורשים הבהרה והבנה טובה יותר של הנקרא. כמובן שקיימים מקרים שבעל הארכיון האישי שנאות לתרום אותו עודנו עמנו (עד מאה ועשרים) ואז מתקיים דיאלוג שמקל ומסייע לנו הארכיונאים במעשה המיון וההבנה של החומר הנקלט. כך היה כאשר נשאלנו האם יש לנו עניין בארכיונו האישי של הסופר והמתרגם אריה אהרוני מבית אלפא. לאריה ורחל אהרוני ביוגרפיה תנועתית וקיבוצית עשירה במעש. בשנות החמישים בתקופת הפילוגים היו הזוג אהרוני מזוהים עם השמאל של מפ"ם.  כמחנכים ומורים בקיבוצם הם התבקשו להימנע מלהביע את השקפת עולמם השמאלנית בפני תלמידיהם. הייתה זו תקופה קשה ולא פשוטה לזוג אהרוני, גם בקיבוצם בית אלפא. אריה היה זה שנאחז בקיבוץ מתוך דעה שעל הקיבוץ ללמוד להכיל גם חברים שהשקפת עולמם הפוליטית נוטה שמאלה. עם כניסת מפ"ם למערך (1968) עזבו הזוג אהרוני את המפלגה. ההדרה הפוליטית של אריה הביאה אותו אל הספרות. רחל אומרת שבדיעבד זה עשה לו רק טוב.
 ההוטל עלי ועל תלמה נשיא לטפל בחומר הנקלט. כמי שהיה בשעתו קרוב אל "ספרית פועלים", הייתי מודע לפועלו רחב ההיקף של אריה אהרוני בתחום תרגומי שלום עליכם מאידיש לעברית. לא הייתי מודע לכמות הבלתי נדלית של ספרים אותם תרגם, מאידיש, רוסית, ואנגלית של מיטב הסופרים, על מחקריו ויצירותיו הספרותיות, כמו שלא הייתי מודע לדברים רבים אחרים שהתבררו לי עם קריאתם של חלק מהמכתבים והמסמכים שהגיעו לידיעתי ולטיפולי.
נפגשתי לראשונה עם אריה אהרוני (סטינה בפי ידידיו) בחדרו בבית אלפא למרגלות הגלבוע. חדר צנוע שקירותיו מעוטרים בציוריו האורגינליים של יוסל'ה ברגנר, ידיד המשפחה.  אריה שבריאותו קשה עליו ועיניו כהות מראות, לחץ את ידי והכריז בגאווה: "אתה יושב מול מועמד לבגידה". השתוממתי על ההכרזה, ורחל מיהרה להסביר:  זה ספיח מפרשת אהרונצ'יק כהן. אריה סיפר  כיצד  ביקר את אלה מקיבוצו והתנועה שלא מתייצבים מאחורי אהרון כהן והולכים שבי אחרי סיפורי איסר הראל. אריה מתח ביקורת נוקבת על התגובה האנמית של הנהגת הקיבוץ הארצי בפרשת הדיבה על אהרון כהן. הביקורת הגיעה לאוזניו של חזן וזה בכעסו כי רב  השתלח באריה באשמה שהוא "מועמד לבגידה"!  אריה, למרות בריאותו הרופפת ורום שנותיו (נולד באודסה –בשנת  1923. עלה עם משפחתו לא"י בשנת 1931) שומר על הופעה אצילית, מרשימה שקל להתחבר אליה. רחל אהרוני (עמה יש לנו היכרות מוקדמת מתקופת היותה מנכ"לית של גבעת חביבה), נעימה כרגיל ומכניסת אורחים למופת, הגישה לארכיון התנועתי כתשורה את הביוגרפיה שאריה כתב: "מיומנו של מועמד לבגידה" (הוצאת ספריית פועלים – 2000). מתחת לבית מגורי המשפחה נמצא חדר העבודה, יורדים אליו במדרגות. ההגעה קשה על אריה, הוא לא מוותר. החדר הינו כוננית ספרים אחת גדולה. ספריה עשירה בתוכנה ובגודלה. את הספרים ברוסית, בודק בשפת המקור ההיסטוריון של יד יערי פרופ' אלי צור. רחל מתייעצת עם אריה ממה להיפרד, ומה להשאיר כנכסי בית. ההתלבטות לא פשוטה.
תהליך הפרידה מחומרי ארכיון שנאספים לאורך עשרות בשנים, איננו פשוט. מההכרזה על המוכנות להיפרד מחומרים כל כך אישים, לעתים אף אינטימיים  ומשמעותיים לבעליו, עד הרגע שאורזים והחומר מועבר לארכיון, תהליך זה לוקח זמן, לעתים שנים. ארכיון אישי זה לא רק חומר מקצועי אובייקטיבי. מבחינות רבות זו ההיסטוריה האישית – משפחתית של בעליו לאורך  שנותיו, ואף מלפני כן. מכוון שנבצר מאריה לעיין בעצמו ולמיין את הדברים, לקחה רחל את המשימה על כתפיה ובכישרון של ארכיונאית מקצועית, סדרה והקלידה במחשב את מה שנמסר. בזכותה של רחל הצלחנו לסדר את - 19  המכלים במהירות שיא של כמה חודשים.

"השומר הצעיר" - גדוד השדה קן צפון
אריה שייך לדור שכתב  מכתבים. כאלה מלווים אותו לאורך עשרות שנותיו. לב הארכיון האישי של אריה הוא המכתבים הרבים. באמצעותם אפשר למפות את תחנות חייו. מאות מכתבים שאם קוראים בהם מתגלה עולם מלא, מרתק ומפתיע. אריה הילד מצטרף לתנועת הנוער של "השומר הצעיר" לגדוד "השדה" בקן צפון. לאחר מספר שנים בתל אביב מחליטים הוריו של אריה , (נער בן הארבע עשרה וחצי שעלה לכתה ט') לממש את רצונם החלוצי ולהיות חקלאים. הם מצטרפים ל"בית יוסף" ישוב צעיר באזור עמק בית שאן שזה מקרוב עלה על הקרקע במסגרת "חומה ומגדל".  בגדוד השדה מחליטים לשמור על קשר עם הנער האהוד. מי שלקח על עצמו את התפקיד הוא ידידו הטוב תיאודור הולדהיים שלימים הצטרף אף הוא לבית אלפא.  מצאתי התכתבות ארוכה על בסיס שבועי. התכתבות  שהיינה בחזקת יומן תנועתי מפורט בו נמסר דו"ח על הנעשה בגדוד השדה של קן צפון בשנים: 1938-9.  מכתבי היומן של תיאודור הם עדות מכלי ראשון של נער ברוך כישרונות אל ידידו הנמצא באזור הספר, עודות פעולות התנועה ומפעליה, הלכי נפש ורוח, שאפיינו את הגדוד. בימים אלה נאסף  ביד יערי חומר לשם מחקר ותיעוד של יומני תנועה מקיני התנועה בחו"ל ובארץ משנים עברו. מכתבי תיאודור הולדהיים הצעיר לידידו אריה הם בחזקת "יומני תנועה" לכל דבר ועניין. אחרי שנתיים של ניסיון חקלאי כושל, חוזרת המשפחה לתל אביב.

תרגומי שלום עליכם
מפעל התרגומים הגדול של אריה הוא זה של כתבי שלום עליכם - גולת הכותרת של מפעלו הספרותי. בין התיקים והניירות, חומר רב בנושא. אריה מקפיד קטנה כחמורה. לא עושה לעצמו ולשפה העברית הנחות. גם עם ידידו שלונסקי יש לו סייג ודברים, על פרשנות זו או אחרת. אני הצבר שנולדתי בארץ ושפתי עברית, שואל, מה הביא את אהרוני לקשר הגדול הזה אל השפה האידית?  אהרוני משיב בספרו על השאלה:
 "במבט היסטורי, דומה כי המכריע בקיומו של עם, אלה נכסי הרוח שלו, שהם רצף זכרונו. החוליות המקשרות בין דור לדור. בלי נכסי הרוח, בלי הזיכרון  ההיסטורי – הקיום הוא קיקיוני. ולא מעט בשל הזלזול-מטעם ברצף הזיכרון ההיסטורי, בשל הכנעניות הבנגוריונית, נפניתי במחאה לתרגם את כל כתבי שלום עליכם לעברית.
אריה היה עד בשנת 1944 לדבריה של רוז'קה קורצ'אק בוועד הפועל של ההסתדרות שנמסרה באידיש עודות השואה. עדות של מי שהגיעה משם ורגשה רבים עד דמעות.  בן גוריון מסיבות של חשבונות פוליטיים פנימיים יצא חוצץ כנגד העדות שנמסרה בשפת הגלות.

הקשר עם יהדות הדממה.
אריה יודע לשמר חברויות. כך מוסברת ומובנת ההתכתבות הענפה עם דמויות מתחנות חייו. (מתקופת הפלמ"ח, התכתבויות עם חברי קיבוצו וידידם שנדדו בעולם, עם סופרים, משוררים ואנשי תרבות ואמנות.) מרגשים במיוחד לטעמי הן ההתכתבויות עם יהדות ברה"מ כולל בני משפחה.  בסבלנות אי קץ וכמדומני גם מתוך תחושת שליחות עונה אריה אחד לאחד על המכתבים. התכתב עם עשרות אנשי רוח ועט, סופרים ומשוררים יהודיים ואחרים בברה"מ ובעולם הרחב. מאות מכתבים מכונסים בתוך מעטפות מעוטרות בבולים נפלאים, המפארים בריאליזם הידוע את נפלאותיה של האומה הסובייטית. באמצעות הדואר המיועד לחו"ל ניסו הסובייטים לשדר ולשווק מלבד יופי, גם עוצמה ותעמולה אידיאולוגית.  עיינתי במקצת מהמכתבים מברה"מ ובכולם הערצה לאריה (דרך אגב רבים מהמכתבים כתובים בעברית מתוך רצון עז להתחבר אל הארץ, העם והשפה.) כל כך הרבה הערכה, על מה שהוא, על חכמתו, ידענותו המופלגת וצניעותו. על עצותיו ועזרתו ללא גבולות  בעיקר כלפי אלה שעלו לארץ. מהחומר שראיתי מצטיירת דמות של אדם שמלבד ההקשר הספרותי-מקצועי שיש לו עם האינטליגנציה היהודית בברה"מ, הוא גם פעיל עלייה וקליטה. שלוש פעמים ביקר אריה בברה"מ בשנות השמונים. ביקור ראשון במסגרת משלחת סופרים  ליריד ספרים בינלאומי שהתקיים במוסקבה ושני ביקורים באצטלה של טיולים מאורגנים עם מטרה סמויה לקשירת קשר עם יהודים.  נפגש את ישראל מינץ, איש גדוד העבודה, שחזר בשנות העשרים לברה"מ. ישראל מינץ קיים קשרי מכתבים , (כ – 200 מכתבים) עם שלונסקי בקשר לתרגומי ספרים מרוסית לעברית. לאחר מותו של שלונסקי העביר מינץ את העתקי המכתבים לאריה אהרוני. נפגש עם המשורר יבגני יבטושנקו , המשוררת בלה אחמדונילה ועוד.  את ספרה של אחמדונילה "אגדה של גשם" תרגם לעברית. עיון במכתבים מספר לנו שקשריו היו חובקי עולם.

הפתקאות של שלונסקי
חומר ארכיוני רב מוקדש לשלונסקי. שלונסקי היה זה שנתן לאריה הזדמנות ראשונה להוציא לאור בשנת 1960 (במדור שירה שערך "בספרית פועלים")  את תרגומו  ל"ענן במכנסים" מאת ולדמיר מיקובסקי. יותר מכך שלונסקי נאות לשבת עם אריה אהרוני וביחד להגיה את תרגומו לפי המקור ברוסית. אריה הגדיר את שלונסקי כאדמו"ר שהצטרך לאוזניים קשובות . "בחפץ לב נידבתי את אוזני לכך", כותב אהרוני בספרו.   התפתחו ביניהם קשרים מיוחדים למרות הבדלי הגיל. אריה מספר על מפגשי הילדות שלו עם חרוזיו של שלונסקי שהתחבאו בינות לפרסומי השיווק של מוצרים ארץ ישראליים בתל אביב הקטנה של שנות השלושים (איזה פלא, איזה פלא, אם ישנם שמנים כאלה, אם יש פח בכל מטבח, שמן זית זך...)    
לאחר פטירתו של שלונסקי ב – 1973 ראה אהרוני מחויבות אישית ומקצועית לעזור בהנצחת פועלו הספרותי של שלונסקי.  בספרו המוזכר ברשימה כותב אהרוני על מבצע "בלשות" גדול שזומן לו באיתור כתב יד של "מילון חידושי שלונסקי" (כחמשת אלפים חידושי לשון) שאסף הבלשן יעקב כנעני שנפטר טרם סיום העריכה. כתב ידו של כנעני היה קשה לפיענוח. לא נמצא האיש שייקח על עצמו אתגר זה. אחרי תלאות ומסעי חיפוש נמצא יהודי חרד ממאה שערים, ר' משה דייטש שמו, שמומחיותו הייתה בקבלת פתקאות ופענוחם, כך שלבסוף היו לספרים. ואכן הפיענוח לדברי אהרוני היה למופת. רחל דאגה לסמן כל מסמך במספר סידורי ובמקביל אליו הקלידה במחשב את פרטיו. עבודת קודש עליה מגיעים לה מלא התשואות. במקום אחד לא היו סימנים ובאורים, בנוגע  לעשרות, אולי מאות של  פיסות נייר, פתקאות משומשים , ("צעטעלע" בשפת העם) עליהם כתב שלונסקי בכתב ידו סקיצות של פניני לשון, פתגמים, המצאות לשוניות, ותרגומי לשון.  ערב רב של פסקאות שקשה לחבר ביניהם. כאילו יצאו מאיזה מסלקה לשונית נסתרת. הם סודרו ובוררו, יושרו מקמטיהם (גוהצו ביד) אך את פריטי הפזל השלונסקאי הזה לא הצלחתי לסדר. אריה לא זוכר מהיכן הדברים נאספו, מה מקורם ומה הייתה תכליתם. הרגשתי כמו אהרוני לפני שנים, עוסק בבלשות בלשנית ואין מזור (אחת ההשערות שזה חומר שנשאר בדירתו של שלונסקי ונאסף אחר פטירתו). אולי ימצא החוקר שירים את הכפפה וינסה למצוא סדר בבלגן הפתקאות הלא מסודרות מבית מדרשו של אש"ל.


בין ספר אישי לארכיון אישי
ארכיונו של אריה אהרוני הוא אוצר בלום. אפשר לחפור ולנבור בו עוד ועוד, והעין לא תלאה. במקביל תרם אריה את מלא הטנא הספרותי שלו; עשרות של ספרים, וסדרות שהייתה לו יד בתרגומם , כתיבתם והפקתם.  בכל מעשה עבודת המיון נעזרתי בספרו המומלץ של אריה אהרוני, "מיומנו של מועמד לבגידה" הוא היה לי מלווה נאמן, שהוסיף ידע ותובנות. ספרו הביוגרפי הוא "קיצור תולדות ארכיונו האישי".
ולבסוף הערה אישית: לפתחו של ארכיונאי סקרן רובצת מכשלה. דילמה.     ככל שהוא נשאב אל תכני הארכיון האישי הוא מאט את קצב ההתקדמות בסידורו. וכידוע לזמן יש מחיר. ארכיונים נוספים מצפים לסידורם. אני כמי שאמור לקדם דברים, מוצא עצמי מחטט וקורא, מעיין, מתבוננן כמציצן סקרן . מאט את הקצב. סליחה ממשפחת אהרוני על שגיליתי עניין...
בחרתי לסיים רשימה זו בציטוט מספרו של אריה אהרוני:
"באתי אל חזן (חזן היה אחראי על קרן שלונסקי י.ד) שבדירתו התל אביבית בשדרות חן 49 ואמרתי לו" ,עיניך הרואות שירתתי את "יד שלונסקי" בנאמנות, עכשיו בתום הקדנציה עלי ליטול מכם ברכת פרידה ולחזור הביתה. "אינך חוזר הביתה" השיב חזן. אין לנו מי שיחליפך בעבודה החשובה הזאת". אדאג לכך שתמשיך בה ככל שיידרש". ואכן כתב מכתב למזכירות בית אלפא בשבחי ובשבח עבודתי. אל נכון רצה אף לכפר בזאת על יחסו הבוטה כלפי בפרשיות הפוליטיות שבהן חלקתי עליו." (הציטוטים  מע' 180).
הערות:
1 – אהרון כהן , נולד בבסרביה בשנת 1910. עלה לא"י  בשנת 1929. נמנה עם מייסדי קיבוץ שער העמקים. מזרחן, וחבר מרכז מפ"ם.  בשנת 1958  נאשם במסירת ידיעות לסוכן זר, נציג הסגל הדיפלומטי הסובייטי. בשנת 1960 הועמד לדין, הורשע ונידון לחמש שנות מאסר. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון הופחת עונשו לשנתיים וחצי. נשיא המדינה חנן אותו. שוחרר מהכלא    ב – 15.6.1963. לאחר שחרורו המשיך בעבודתו האקדמית, חיבר ספרים בנושא ישראל והעולם הערבי.  פעל רבות במאבק לשלום והבנה  יהודית-ערבית. הקים  את תנועת הנוער הערבית חלוצית. נפטר ב – 29.9.1980.
2 – בארכיונו של אהרוני נמצא עלון קיבוץ הראל משנת 1953 המוקדש למותו של סטאלין. לאהרוני היה קשר עוד מהתנועה בקן צפון עם כמה מהדמויות המרכזיות ב"פרשת הראל" שזכורה גם כ"פרשת סנה". החבורה  סולקה מהקיבוץ בגין שמאלנות יתר ופלגנות. אחד מאלה שהרבה להתכתב עם משפחת אהרוני לאורך שנים היה האמן וחתן פרס ישראל לפיסול דני קרוון, שמעולם לא סלח על מה שעוללו לו ולחבריו כאשר סולקו מהראל.


3 - "מיומנו של מועמד לבגידה" מאת: אריה אהרוני.
      הוצאת ספריית פועלים – 2000   .   440 עמ'. כריכה רכה, עטיפת הספר:   
      ציור מאת דן קידר.

יובל דניאלי .   אוגוסט 2016

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה