דילוג לתוכן הראשי

נפטר האדריכל מנחם (מני) באר מקיבוץ געתון. – (1925-2017)

לפני שבוע , נפרדנו מהאדריכל והיוצר מנחם באר. מנחם נפטר בקיבוצו געתון בגיל 92, לו הקדיש את מיטב שנותיו וכישרונו האדריכלי והמוסיקאלי.  מנחם היה מעמודי התווך של האדריכלות הקיבוצית. זו שראתה  את עצמה כחלק מהשליחות לבניין הארץ והקיבוץ.  החצר הקיבוצית על בנייניה ונופיה הם הביטוי האוטנטי ביותר למהות האידיאולוגיה הקיבוצית. מנחם מתוך נאמנות לרעיון ולחזון השתדל להתאים את מבניו אל תפיסת עולמו הקיבוצית. למנחם מקום של כבוד בפנתאון אדריכלי התנועה הקיבוצית.

מנחם נולד בבודפשט – הונגריה בשנת 1925. שרד את השואה בעזרת תעודות מזויפות. עם השחרור התחיל ללמוד בבודפשט ארכיטקטורה ומוזיקה. עלה לארץ כחניך השומר הצעיר בעלייה בלתי לגלית בשנת 1947. הוגלה לקפריסין . בשובו מ"אי הגירוש" היה בין מקימי קיבוץ געתון.  את לימודי האדריכלות השלים בטכניון בחיפה ולאחר מכן הצטרף כארכיטקט למחלקה הטכנית של הקבה"א. בהתחלה עבד כעוזרו של אדריכל שמואל מסטצ'קין  ומיד לאחר מכן כאדריכל עצמאי  שבתיו פרוסים על מפת יישובי הקבוצים והארץ.  כאשר התקרב מנחם  לגיל תשעים ביקש ממני לסייע לו בהפקת ספר  בפורמט אלבומי שיסכם את פועלו ודרכו האדריכלית ("אבני דרך, אבני בניין" הוצאת יד יערי, 2015) . ביחד עם מוקי צור נרתמנו למשימה, בחפץ לב ועניין רב. ראינו בספר חלק מהתיעוד של אדריכלות הקיבוץ.   

העבודה על הספר, תכניו וצורתו הפגישה אותי עם מנחם לשיחות ארוכות ומלמדות. נפגשנו בחדר עבודתו הקיבוצי, בו לא פסק לתכנן  את מבני העתיד גם בגילו המתקדם. מנחם מעולם לא פסק לתכנן ולחלום.  כאשר עבר קיבוץ געתון את מסע השינויים, נרתם ביחד עם בנו הכוריאוגרף רמי באר לתכנן את כפר המחול בגעתון. חדר האוכל שתכנן האב מני באר משמש כיום כאכסניה ללהקת המחול הקיבוצית עליה מופקד בנו.

מנחם ראה בשילובה של היצירה האומנותית נדבך חשוב באדריכלות שלו. שלא כמו אדריכלים הגורסים שאין צורך בקישוט אומנותי באדריכלות (פונקציונליזם נטו), מנחם ראה בכך עיקרון. אין תחרות בין יצירת אומנות למבנה, אלא השלמה, שילוב , עוד פיסת תרבות הנראית לעין. "אני רוצה לשלב את יצירות אמני המקום עם האדריכלות המקומית", אמר לי באחת השיחות. מנחם היה פעיל לא רק בתחום המקצועי אלא גם בחלק החברתי – תרבותי של קיבוצו. שמש שלוש פעמים כמזכיר קיבוץ, איש תרבות וחברה. שותף להרכבים מוסיקאליים שהפליאו בנגינתם (מנחם ניגן בכינור).

מנחם באר מייצג תקופה, מייצג סגנון, דור של אדריכלים שצמחו לאחר מלחמת השחרור , וזכו לתכנן קיבוץ וישוב רב דורי , חלום בהתגשמותו.
"אחרי 60 שנות עבודה כארכיטקט, פעילות הנמשכת עד היום, אני חי בהרגשה שהוספתי ,   ואני עדיין מוסיף, לבניית הארץ והקיבוץ. מה עוד תבקשי מאתנו מכורה ?"  במילים אלו מפיו של מנחם (מני) באר מסתיים ספרו .
יהי זכרו ברוך.


יובל דניאלי – יד יערי
חדר האוכל בגעתון (היום אולם מחול)

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה