דילוג לתוכן הראשי

בשבחי פנס דולק


מתחת לפנס – 5 . פסטיבל אמנות רב תחומי חול המועד סוכות   (9-10.10.17). המועצה האזורית מנשה ומרכז האמנות המשותף בגבעת חביבה .

תמונות: טל בדרק

קהילתיות ואמנות

זו השנה החמישית שאירוע האמנות "מתחת לפנס" מתקיים. בשונה מהפעמים הקודמות  (התקיים בעין שמר), הפעם הוא נדד מזרחה אל שטח גבעת-חביבה כאשר אל ההפקה חברו המועצה האזורית מנשה, המרכז לאומנות משותף בגבעת חביבה וצוות קיבוץ עין שמר שהפיק את האירועים הקודמים. המיקום החדש והצטרפותם של שני ארגונים גדולים פתחו אפשרויות נוספות, הרחיבו את נפח המשתתפים והאירועים כדי ליצור פסטיבל אומנות רב משתתפים שמביא עמו אמירה ייחודית אחרת וחדשה, המשלבת אמנות ויצירה  עם רעיון קהילתי, זאת מבלי לפגוע באיכות ורמת היצירות והמופעים. הכול היה מוכן לפתיחה. הארגון, הלוגיסטיקה, הבמות ומקומות ההצבה. אמנים הגיעו לשטח כמה ימים קודם כדי להתרשם ולהכין. נסגרו פערים אחרונים. יושרו הידורים, ובאוויר הגבעה התחילו לנשום את ריחות הפסטיבל שבפתח. רבים וטובים התנדבו לסייע ולעזור. המולת עשייה ויצירה עוטפת את כל פינות הגבעה. ... ואז כמו דווקא להכעיס, כדי לבחון את יכולת ההישרדות של המארגנים והאמנים, קדרו פני השמיים והתחיל לרדת גשם זלעפות בבוקרו של יום שני, יום פתיחת הפסטיבל.  מהשמיים החליטו לאתגר את אלה המעזים ליצור פסל ומסכה. הגעתי בריצה רטובה אל המרכז לאמנות לראות ולשמוע כיצד מתארגנים לקבל את פני הרעה הרטובה. מצאתי סביב שולחן החמ"ל על ספל תה חם את אנשי המעשה והארגון אלה שבלעדיהם לא היה קיים הפסטיבל. עתר גבע , עטר שנפלד , אורלי האולינג הצעירה שבצוות עין שמר, וכמובן ענת לידרור האחת והיחידה (מנהלת המרכז לאמנות משותף בגבעת חביבה), שהורידו באחת את כל הספקות שבליבי. הגשם לא ינצח אותנו ! הם קבעו חד וחלק. אנחנו ממשיכים לפי התוכנית, מקסימום עם מטריות ויריעות ניילון. ניתנו הוראות ביצוע  לשורת המתנדבים הצעירה שעמדה לרשות המארגנים והעניינים המשיכו להתגלגל ולהתפתח. אירוע בסדר גודל שכזה, דורש תקציב, תיאום בין פרטים קטנים וגדולים, פתרונות מכאן לעכשיו כדי לתת תשובות הולמות ל 95 עמדות של מציגים וצפי לאלפי משתתפים. פרויקט שכזה זקוק למשוגע לדבר. האיש המיוחד הזה נמצא בדמותו של עתר גבע מעין שמר. עתר הוא היוזם ובעל החזון שבכוח אישיותו הכריזמטית והמאמינה הצליח להלהיב ממסדים ואמנים ולהניע את הפרויקט.    
כדי לקלוט את האלפים הוכשר שטח חנייה מיוחד למכוניות מחוץ למתחם הגבעה. החשש היה שמשטח החנייה  ייהפך לעיסה של בוץ.  אנשי התאורה והסאונד באים ובודקים את נזקי הגשם. גם הם עם הפנים אל הפסטיבל נדבקים באופטימיות של המארגנים. לקראת שעות הצהרים פסק הגשם! רבים נשמו לרווחה. הדשאים התייבשו, השמש הצליחה לחייך מבינות לעננים. ממשרדי ביד יערי אני שומע מהדשא הגדול בוקעים רעשי המולה של עשייה. רשת הסאונד משמיעה את ניסיונותיה, את קולות הפסטיבל שבפתח.  בשעה חמש וחצי לקראת שקיעת השמש, התחילו ההמונים לזרום ולהגיע. הם הלכו ורבו, ילדים, נוער, מבוגרים וקשישים. יהודים, ערבים , בדואים, ואף נציגים מפולין וגרמניה. קיבוצניקים ומושבניקים, אנשי כפר ועיר. עמך האזור ומעבר לו הגיעו לפסטיבל. הפנים המודאגות והחוששות מהבוקר  פינו מקומם לחיוך וסיפוק. העסק רץ ומתקדם. אני רואה את עתר וחבורתו ממשיכים לדאוג לכל פרט. את האירוע חייבים לתחזק בשוטף תוך כדי תנועה. מיכאל גל איש התרבות של המועצה האזורית מאנשי הארגון והמעש  לוחש על אוזני בסיפוק שאלפים הגיעו. אילן שדה ראש מועצת מנשה מסתובב כמו חתן מאושר.  הפרויקט שהמועצה היא השותפה שלו , רקם עור וגידים ומובל אחר כבוד אל חופת ההצלחה. איתמר שוויקה מנכ"ל "חבצלת" עוד שותף בכיר לאירוע מסתובב על יד המזנונים ומחליף חוויות עם ידידים.  בצד עומדים אנשי משמר הגבול, משוחחים עם אנשי מד"א שלשמחתנו הם חסרי עבודה.
שלוש מנכדותיי  מגיעות עם ההורים מהמעפיל. עוצרות על יד עמדת יצירה  מתחת לפנס ושומעות את האמנית  מספרת את סיפור חייה ויצירתה המרגשים. משם הן הולכות לעוד עמדות, ורק לאחר מנה עיקרית של מזון יצירתי מתפנות לאכול פיצה וצ'יפס באזור המזנונים. לאחר הזלילה שלשתן מתיישבות לחזות בהצגה משעשעת של אלתורים ולא זזות ממנה. למחרת לשאלתי איך היה ? הן משיבות בסגנון הדור : כיף!      
בעמדת המודיעין מספקות מילכה ואסתי מיד יערי עזרה לכל מבקש. מפה צבעונית עם מיקום הפרויקטים מחולקת לבאים בנוסף לתכנייה המפרטת את סדר האירועים לאורך ימי הפסטיבל. אני עובר בין העמדות של המציגים. בלתי אפשרי להתעכב על יד כל עמדה ועמדה, הזמן לא מאפשר זאת. מהות החוויה הפסטיבלית היא ביכולת לנוע מאירוע לאירוע, להיכנס לתוכו ולצאת ממנו ללא דלתות סגורות. אני בעניין של טעימות. ישנן ביניהן יצירות מרגשות ואיכותיות בכל קנה מדה. קירות המבנים מדברים.  ציורי קיר ענקיים מוקרנים על צמד בתים ללמדנו שאפשר, גם אפשר ליצור יצירות הנושקות לשמיים. בצד אחר עולה עשן אפיפיורי לבן עם נגיעות של צבע. ויש שטיח אדום לאורך עשרות מטרים ללמדנו על הכבוד שמבקשים לתת להולכים אל היצירה. בפינה אחרת אני מתבונן ברקדן בודד העושה נפלאות עם גופו ושומר על שווי משקל מוחלט. ובפינה אחרת נסתרת, התרחשות מפתיעה נוספת, וכך הלאה והלאה. העיניים לא נלאות מראות, והאוזניים משמוע. פסטיבל במיטבו. עם ליל חזרתי הביתה מעט עייף, בתחושה טובה שהאמנות ניצחה את הגשם והגישה לבאים חוויה חד פעמית על מגש של כסף.  
למחרת לקראת היום השני של הפסטיבל, יותר רגוע מאתמול, ישבתי עם עתר גבע לשיחה קצרה בחדר האמנות החדש שזה מקרוב הוקם ביד יערי:

האם חששת מהגשם ?
"אני שייך לדור שהגשם לא מפחיד אותו. זה אירוע שצריך לעבור אותו ולהתקדם" ! האירוע מאוד מרגש. להיות שייך לחבורת אנשים שעושה דבר שעוד לא נעשה"! עתר גבע מפרט: "הפסטיבל מציג אתגר של חידוש, שיח אמנותי שיופיו נובע מההתעקשות על קיום דיאלוג מתמשך בין האמן היוצר, הקהל והמקום בו האירוע מתרחש."  עתר בורר את מילותיו בקפידה, מקדיש רגע למחשבה:
"כאשר הדו-שיח הוא כנה ואמתי הוא מעלה את רמת האמנות. האירוע משלב יצירה ורעיון ומבקש לשים את האמנות במקום בו היא מחברת בין אנשים, קהילות ומקומות. אלפים מתושבי האזור הגיעו, התרגשו וחוו יצירה מרגשת ומגוונת בלתי מתפשרת ומקורית". כך עתר גבע במילותיו.
"עשינו טעויות בארגון. התגברנו עליהם תוך כדי תנועה. לצוות ההפקה והפסטיבל הייתה מחויבות טוטלית לפרויקט", מפרגן עתר לחבריו.  עוד הוא מבקש לתת מחמאות ותודות לענת לידרור שהיא לדבריו המנוע של הפסטיבל. בשיחה מוקדמת, כמה ימים לפני הפסטיבל נפגשתי עם ענת כדי לשמוע על ההכנות לאירוע.

מהיכן הגיעו האמנים?
האמנים מגיעים מכל קצוות הארץ. הם עוסקים בתחומים שונים . יוצרים שבמהותם אינדיבידואליסטים , נהפכים לקבוצה רחבה יותר של מעגלים שונים ומגוונים כאשר האגו האישי מפנה מקומו לטובת המכלול הרחב.
המיוחד שבפסטיבל מדגישה ענת הוא לא רק במייצבים ובהתרחשויות האומנותיות, אלא במכלול הרחב שמתקיים גם בימים ולא רק מתחת לפנס בלילות. במסגרתו יתקיימו מפגשי משוררים של יהודים וערבים, פרויקטים של אמנות רחוב ועוד.
ענת מבקשת לציין ולהדגיש שרבים וטובים חברו להפקת הפסטיבל. המועצה האזורית  מנשה שהתגייסה לתת ולתרום. צוות עין שמר בראשות עתר גבע שצבר ניסיון וחכמת מעשה  באירועים דומים קודמים. המרכז לאמנות , ואנשי התחזוקה של גבעת חביבה שנתנו את הסיוע הלוגיסטי לפסטיבל.
"מרגש אותי במיוחד הנוער שהגיע לפסטיבל. חמש קבוצות נוער חברו אליו, נוער "בעיניים אחרות" , תכנית "אתגרים", תלמידי כפר הנוער "סינדיאנה", משלחת הנוער מפולין וגרמניה "גשרי דיאלוג" (באחריותה של מרה ליסט-אבנר מגבעת-חביבה).  והמכינה הבדואית . מאות נערים שהשתתפו בפסטיבל, כל המעגלים האלה של נעורים מתחברים באירוע ומציגים "מתחת לפנס".  משלחות הנוער מגרמניה ומפולין שהגיעו רק לפני ימים ספורים, חוברים לנוער מהישובים  קציר וברטעה ובצוותא יוצרים פרויקט אמנותי בנושא "הפליטים", שהוא   אקטואלי כתמיד ובמיוחד בימנו.
לעצמי סיכמתי :  הצלחתו של הפסטיבל על מרכיביו הרבים הוא בשילובם של מעגלי שייכות שונים המתחברים באמצעות האמנות ליש אחד גדול. זה הישג קהילתי ואמנתי הראוי לכול מחמאה וטיפוח עתידי.  ובאשר לגבעת חביבה האירוע הוכיח שהגבעה מסוגלת להוות פלטפורמה איכותית לעוד אירועים בעתיד כדוגמת הפסטיבל.  


הערות:
(1) גבעת חביבה (ע"ש הצנחנית חביבה רייק)  הוקמה כסמינריון הקבה"א - השוה"צ בשנת 1949. מאז שונו פניה בלי הכר. בעברו הרחוק היה המקום בסיס של צבא הוד מלכותו כחלק מאשכול מחנות צבאיים בריטיים באזור בתקופת המנדט. עצי האקליפטוס הקשישים והמרשימים הנטועים ברחבי הגבעה ולאורך דרכיה, חוגגים השנה מאה שנים לנטיעתם ע"י חיילים אוסטרליים בסיומה של מלחמת העולם הראשונה. על הגזעים העבים נחרטו עם השנים "קיצור תולדות האהבה".

(2) בשנת 1941 מפיקה  הוצאת הספרים "ספריית פועלים" כרזה מאוירת הבאה לפרסם ולשווק לשוחרי הידע והספרות, בעיר, בכפר ובקיבוץ את פירות ההוצאה שזה מקרוב נוסדה. במרכז הכרזה איור המתאר איש קורא ספר מתחת לפנס רחוב לילי דולק. האיור הוא הדפס עץ של האמן הבלגי פרנץ מסראל שהיה בעת ההיא אהוד על קוראי ואמני התנועה הקיבוצית. נזכרתי בכרזה זו עת קיבלתי את ההזמנה לפסטיבל אומנות רב תחומי הנושא את השם "מתחת לפנס" המתקיים לראשונה בגבעת חביבה בחול המועד סוכות.

(3) עדי רוזן מאנשי "חבצלת"  האחראי בארגון על הפקות ופרויקטים תרבותיים קהילתיים מעלה על נס את ההתגייסות הגורפת של רבים מאוד להצלחת הפסטיבל ורואה בהצלחה פתח אופטימי לבאות.  על כולם תבוא הברכה והתודה.



יובל דניאלי – אוקטובר 2017

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה