דילוג לתוכן הראשי

"אורות וצללים" באמנות – דברים לחג האורים

יובל דניאלי

אביתר מיכאלי
אני נזכר בביקור של חברי קבוצת "חבצלת" במרכז החושך "נא לגעת" ללוקים בראיה ביפו. ביקשו להעביר לנו הרואים את תחושת העיוורון. התהלכנו בהדרכת העיוורים בחושך מוחלט וניסינו ליצור בחומר יצירות אמנות באמצעות חושי המישוש בלבד. תוך כדי כך שמענו את מפי מארחינו את סיפור עיוורונם. כיצד הם מתפקדים בחיי היום, יום , כיצד הם פועלים  ויוצרים. זה לא פשוט להתרגל לחושך אבסולוטי, כזה שאין בו גוונים. היו מביננו שלא עמדו בסיטואציה, החושך המוחלט הכביד עליהם. האדם הרגיל, הרואה חייב בהבדלה בין אור לחושך. כאשר מפאת תקלה כבה האור, מיד נדלקים הנרות וכל אמצעי הגיבוי האחרים. רק לא לשרות בחושך. אנחנו שרים בחנוכה "באנו חושך לגרש" , אנשי "נא לגעת" רותמים אותו אל יכולותיהם. 

ספר בראשית פרק א' פותח את המקרא בהבדלה בין אור לחושך, בין צל לאור. אין אור ללא חושך. היחס ביניהם הוא הקובע. המעשה הראשון של אלוהים על פי סיפורי המקרא הוא המבדיל בין "אורות לצללים", בין אור לחושך.  המקרא אומר לנו שכדי להמשיך במעשה הבריאה והיצירה חייבים לראות את מה שעושים. קשה לתפקד בחושך:
"ואמר אלוהים יהי אור" (בראשית א,ג) ר' יהודה אמר: האורה נבראה תחלה ואחר כך העולם. משל למלך שבקש לבנות פלטין (ארמון) והיה המקום אפל. מה עשה ? הדליק נרות ופנסים, לידע היאך הוא קובע תמליוסים (יסודות) ; כך האורה נבראה תחלה" .       ר' נחמיה אמר: העולם נברא תחלה: משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות ופנסים (מדרש בראשית רבה, פרשה ג' דרשה א').

יאיר שזר 310
בחיינו אנחנו משתמשים בפתגמים המדגימים את ההבדל בין חושך לאור:  אני נזכר בימי הקושי של קיבוצי בשנות התשעים של המאה העשרים, כאשר התחלנו לטפל בקשיים הכלכליים והחברתיים באופן יותר חיובי נאמר ע"י המוסדות שכבר רואים את "האור בקצה המנהרה".   בהשאלה חיובית נוספת: "האיר את עיננו"  ומה היא "נאורות" עם לא יציאה מהחושך אל הקדמה.  וכו' .
ייחודה של היצירה הקיבוצית
"האורות והצללים" הם חלק מהביטוי הפלסטי האמנותי. מה שחידד את הניגודיות שביצירה הפלסטית הוא המפגש בין אור לצל. מפגש זה הוא משמעותי ומרכזי באמנות. היוונים הקלאסיים במאה החמישית לפסה"נ, מצאו את הפלסטיות ביצירתם דרך ההרים שנוכחים בארצם. זו הסיבה  שמיטב יצירתם היא פיסולית, תלת ממדית. ציירי הרנסנס ביקשו באמצעות הצל והאור להתמודד עם הפרספקטיבה שנתגלתה להם. הכהה היה מרוחק יותר ואילו הבהיר נמצא בקדמת התמונה. האימפרסיוניסטים חיפשו את שעות האור. ביקשו ללכוד אותו בשעה מסוימת. לצרף נקודה לנקוד לכדי שלמות של יצירה. הסוריאליסטים ציירו את הצל בהגזמה נוכחת כדי להעצים את האבסורד. ביקשו באמצעותו להגיד אמירה שמתמודדת עם הזמן החולף.  הציור הארץ ישראלי סונוור מהשמש הקופחת שנדדה בין חולות יפו. השמש השפיעה על יצירתם של אלה שהגיעו מארצות הכפור. ואילו הצייר החלוץ הושפע מ"האורות והצללים" בהם פגש על אדמת הטרשים הנגאלת.  

מאיר דרום
לעתים אני נשאל האם יש מאפיין משותף לאמני ההתיישבות העובדת ככלל ולאמני הקיבוץ בפרט.  המאפיין הבולט של היצירה הקיבוצית על סגנונה ותכניה  נובע מהשפעת תנודת האור והצל במרחבי המקום על היוצרים ויצירתם.

הייחוד ביצירה הקיבוצית נובע מהפלסטיות שבחומרי היצירה. היצירה היא בהרבה מקרים מאוד חומרית, מדברת ומתקשרת עם חומרי האדמה.  קשר זה נובע מהיות האמן הקיבוצי שורה עם הטבע, עם השדות ורגבי האדמה. יוצרים רבים חברי ההתיישבות העובדת עוסקים בפיסול בתלת ממד.  יוצרים עם חומרי חייהם, הם "סלע קיומם".  תנועת השמש ותנועת הצל בעקבותיה, מזריחה עד שקיעה משפיעים על אופי היצירה. מי ששורה בשטח במרחבי השדות ונוכח בהשפעת הצל על מרקם האדמה בעת חריש , על היטלי הצללים לאורך שדרות העצים והמטעים, מי שחש בהתפתחות הזו לא יכול להישאר אדיש לה. אמנים רבים שילבו בראשית דרכם הקיבוצית עבודה כרועי צאן עם יצירתם. נוכחות תהפוכות עונות השנה הנודדים מעל ראשם בשטחי המרעה הפתוחים השפיעו  אף הם על יצירתם שנהפכה לחושנית יותר מבחינה חומרית. האמנות בראשית דרכה הקיבוצית נחשבה לרוב כאומנות הנושאת עמה שליחות חברתית, ואידיאולוגית לצד איכויות אומנותיות. למרות זאת היצירות לא היו שטוחות ופלקטיות אלא נפחיות. (יוחנן סימון כמשל). נוכחות האור והצל מורגשת גם ללא כוונת מכוון. כמעט באופן טבעי. המסרים הדקורטיביים שמקורם בניגודיות בין שחור ללבן, בין אור לצל  באו לביטוי בכרזות ובקישוטים לחגים. מגזרות הנייר היו לחלק מהשיח האומנותי הקישוטי בקיבוצים (אראלה הורוביץ, מרים ברטוב, נחקה (נחום)רומבק ועוד). כך גם הצלליות שנגזרו לדמויות ונופי התרחשות לתאטרון הילדים הקיבוצי. באמצעים פשוטים יצרו אגדות נפלאות (טושק אמרנט).  הגרפיקאים אנשי האות והצורה המסוגננת  מבליטים את הכתב  והמוטיבים  המעוצבים  בהילה של צל בצדדיהם.
הצילום: קסם האור והצל
מורדו2
הצילום הוא דוגמא טובה למהפכת האור והצל ביצירה הקיבוצית. בראשית תפקידו של "צלם החצר" הקיבוצי  היה לתעד את המעשה החלוצי. חשוב היה התיעוד של ימי הראשית. הייתה לצלמים מודעות היסטורית. עם הזמן הם נפתחו יותר להתמודדות עם ערכים פלסטיים עצמאיים. אחד החגים שאפשרו התמודדות עם שאלות אומנותיות ופלסטיות בצילום היה חג החנוכה. צילום של  תהלוכת לפידי אש בחושך, ילדי גן בוהים בנס הנרות הדולקים בחנוכייה, נרות המהלכים עליהם קסם. אני מביט בהיסטוריה הקיבוצית המצולמת בשנות החמישים - שישים ונוכח בכוח שהילך כשפים על צלמי האור והחושך בחג החנוכה. לפתע זימן החג אפשרויות נפלאות למשחקי הצללה למיניהם ללא הצטדקות. הם יכלו לעשות צילום אומנותי לגיטימי ללא התנצלות פנימית. האור והצל תופסים נוכחות מרשימה מעל שערי השבועונים התנועתיים , באלבומי צלמי הקיבוץ, "שיצאו לאור". סקרתי את העשור הראשון של כרכי "השבוע בקבה"א" בשנות החמישים והופתעתי מהצילומים בשחור לבן מהם ניבטים לרוב פני ילד או ילדה פקוחי עיניים, בוהים בפליאה בנר הדולק. הדיאלוג השותק הזה בין הילדות התמימה למציאות החיים בה הנר הדולק הולך וכלה, נושאת עמה מתח וסוד כמוס.  
האש איננה רק סיפור מיתולוגי מכושף. נוכחת במלא תפארתה ועצמתה בטקסי חגים ואירועים בקיבוצים. תהלוכת הלפידים של ילדי הקיבוץ לאורך הכביש עד בואכה לרחבת חדר האוכל. מדורות ל"ג בעומר לקול רחש פיצוח הזרדים  ותפוחי האדמה העטופים בניירות הכסף. מפקדי האש התנועתיים המתובלים בפירוטכניקה של אש  שלא הייתה מביישת שום מייצג אומנותי משובח. יום העצמאות עם כתובות אש, וזיקוקי דינור המאירים את  השמים לקול צהלת הילדים ופחד הכלבים.  כל אלה הם מורשת עתיקת יומין של התפעמות והתפעלות מהאש המרצדת המאירה את חשכת הלילה. חניכי תנועות הנוער זוכרים  את הישיבות הליליות, הרומנטיות  סביב למדורה בזמן פעולה או לאחר סיומו של יום מסע מעייף. בוהים בגצי האש העולים מעלה, מזמרים בעברית שירים רוסיים , ואז לפתע מבקיעים הצללים מבינות ללהבות האש.

יואל ישראלי
הצל רודף אחרינו ולא מרפה. הוא משתנה ביחס לתאורה המוטלת עליו. כילד תמיד ניסיתי להשתעשע עמו. להשיגו, לדרוך על צלי שלי, לברוח ממנו. הצל פיתח אצלי סוג של סקרנות, ומחקר. שעשועי צל ואור שכאלה מילדותי  היום הם נחלת נכדי.
חג האורות, חג החנוכה נותן לכולנו את הכלים לבדוק את הזמן הקסום והפלאי הזה, המתרחש בין האור לצל, בין האור לחושך ומה שביניהם.









פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה