דילוג לתוכן הראשי

רוני רכב (מזרע) גרפיקאי וצייר, אמן הבית והתנועה, איננו.


"אופק קרוב" קרא רוני רכב לתערוכה מיצירותיו שהוצגו בעפולה העיר שעל יד מזרע קיבוצו. ואכן, רוני רכב היה תמיד קרוב. קרוב בחברות האישית, קרוב בנושאי יצירתו, קרוב בתרומתו הגרפית לעיצוב  הנראות הקיבוצית והתנועתית מבית היוצר של הקיבוץ הארצי. עם פטירתו של רוני אנחנו נפרדים מאחד הדמויות הססגוניות והמיוחדות בתרבות ובאמנות הקיבוצית והתנועתית.  רוני היה מוסד, בר סמכא בענייני אמנות וגרפיקה, היה מעצב בעל מוניטין שיצא מעבר לגבולות המדינה, מעבר לחצר הקיבוצית. פתח סגנון איור עצמאי , כתב יד אישי שאי אפשר לטעות בו.

סיפור חייו של רוני רכב הוא סיפורה של הציונות בהתגלמותה. אביו נולד בפולין. נדד למצרים, שם הכיר את רעייתו ובה נולד בשנת 1940 רוני רכב. בשנת 1950 עולה המשפחה לארץ, ורוני מתחנך בקיבוץ מזרע, אצל דודו, אחי אביו  שלמה רכב  (ממייסדי הארכיון התנועתי) . בצבא שרת ב"שקד" , חזר לקיבוץ, עבד בגד"ש ובשנת 1966 גויס "למוסד" ועסק בעלייה בלתי לגלית ממרוקו. במלחמת יום כיפר נלחם בתעלה. קורות חייו האומנותיים עשירים ומלאי עשייה.

בוגר המגמה למורים לציור ב"אורנים". השתלם בגרפיקה ב"ארט דה – קו" בפאריס. בוגר המכון לציור ופיסול ע"ש אבני. כמו כן השתלם בשיעורי ציור אצל האמן יוחנן סימון.
בשנים 1990-1980 היה מאיר הבית של הוצאת הספרים "ספריית פועלים". כמו כן ריכז את המגמה לעיצוב ב"אורנים". בשנות השמונים מזכיר ארגון הציירים והפסלים של הקבה"א.  משתתף קבוע בתערוכות קבוצתיות ויחיד בארץ ובחו"ל.  ביניהם תערוכות חשובות בתחום עיצוב עטיפות ספרים ותערוכת צילום מרשימה ממסע בעקבות הזיכרונות במרוקו. עיצב במרכז "פומפידו" בפאריס את תערוכת 50 שנות מחול ישראלי. תפאורה ללהקת ענבל ולתוכניות טלוויזיה, וכמובן לבימת הקיבוץ. היה אמן רב תחומי שנגע בהרבה טכניקות . היה שותף בהקמת קירות פיסוליים בארץ.  משנות השבעים ממעצבי השיח הגרפי התנועתי והמפלגתי. כרזות רבות משלו נמצאות למשמרת בארכיון התנועה בגבעת-חביבה.

רוני היה קשור לקיבוצו מזרע בכל נימי נפשו., ומזרע החזירה לו אהבה. אני זוכר ביקורים שלי בסטודיו שלו לגרפיקה על יד המוסך. עולה במדרגות ונכנס אל קודש הקודשים. רוני פורס בפני כרזות, סקיצות ורעיונות. רוני במיטבו.  אגרות ברכה לראש השנה פרי עיצובו סדורים באוסף הארכיון ומצביעים על יכולתו הגרפית המיוחדת. כמו העטיפות שעיצב לספרית פועלים. סגנון יצירתו המיוחד בו הוא מקיים דיאלוג תמידי בין הגרפיקה הפונקציונאלית והציור החופשי באמצעות גירי פנדה רחבי קו ורבי תנועה ותנופה המשרים אווירה של מרחב חקלאי. אצל רוני האיורים צומחים כמו עשב השדה. אינם מוגדרים , אך משרים אווירה. הוא נע בין רמזים פיגורטיביים לנגיעות מופשטות. השילוב הזה הוא המיוחד אצל רוני רכב.
בשנת 1987 מתקיימת "בבית אריאלה" בתל אביב תערוכת יחיד של רוני רכב - עטיפות ספרים מבית היוצר של ספריית פועלים, "ביבליוגרפיקה"  קרא רוני לתערוכתו. מבקר הספרות דן מירון לא חוסך שבחים על המעצב: "רוני רכב תופס מקום בולט בקרב האמנים-האומנים, שחוללו בשנים האחרונות תמורה מפליגה בעיצוב האמנותי של הספר העברי".

ידידו של רוני, איש ספרית פועלים, המשורר נתן יונתן כתב בהקדמה לקטלוג של התערוכה:
"הגרפיקאי והצייר חברו בו יחדיו – השאיפה לעיצוב נכון, מדויק, הולם את נושאו וסגנונו של כל ספר, היחס האינטלקטואלי אל עיצובם של קוים, אותיות, סמלים ותמונות – עם השראה של צייר-אמן בעל דמיון יוצר השואף לפרוץ מסגרות ושבלונות ולהתחדש תמיד – צירוף שיש בו גם סתירה וגם אפשרויות אומנותיות – זהו רוני".  
כמזכיר ארגון הציירים הקפיד רוני רכב להיות נוכח בפתיחתן של תערוכות החברים. להיות מעורב, לעזור ולסייע. עם המקטרת בפה, הזקן והחיוך היה באישיותו דבר מסקרן, מסתורי משהו, מאוד חיובי.  

הקשרים בננו ידעו אינטנסיביות מקצועית ושקט שהנסיבות גרמן. רוני  היה חבר שידע לפרגן, כך אזכור אותו.

יובל דניאלי,  מרץ - 2018

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה