דילוג לתוכן הראשי

הזבוב על קיר ילדותנו

אלבום צילומים חדש מוקדש לחברי קיבוץ יקום ובניו         

במלאת 70 שנה לעלייתו על הקרקע.

מורדו אברהמוב  - צילומי ילדים מקיבוץ יקום 1960-1947
עריכה : עוזי ורון
עיצוב והפקה: מגן חלוץ.
הוצא לאור ע"י קיבוץ יקום והמשפחה - 2017
רשימות: עוזי ורון, יעל גבירץ, שירלי משולם, גלעד אופיר.
אלבום צילום שהוא  מחווה לצלם חבר קיבוץ הוא אירוע הראוי לציון לשבח. אין זה מובן מאליו  שקיבוץ בימינו מוכן להשקיע ולהוציא לאור אלבום תצלומים מפואר ומושקע ועל כך מגיע לקיבוץ יקום ולעורך האלבום עוזי ורון כל המחמאות הן על היוזמה והן על התוצאה.
מרדכי (מורדו) אברהמוב (2013-1920) שלזכרו ולציון פועלו הצילומי - אמנותי הופק האלבום, היה צלם הקיבוץ.  מורדו צילם ותיעד את מרקם החיים בקיבוצו על כול מכלול החיים, מתקופת העלייה על הקרקע (1947) ועד יומו האחרון. מורדו היה אחד מחבורה מצומצמת ואיכותית של צלמים מבית היוצר של התנועה הקיבוצית שהרבו לתעד במצלמתם את המפעל הקיבוצי וההתיישבותי "מבוקר עד בוקר" (הוצאת ספרית פועלים – 1958) כשמו של אלבום צלמי הקבה"א שיצא בעשור למדינה. מורדו וחבריו הצלמים ראו בצילום שליחות הנושאת עמה מסר ערכי ואמנותי. ניסו לשלב בין תיעוד ההיסטוריה הקיבוצית והישראלית  ואהבתם לאמנות הצילום. הצילום בתקופות הראשונות היה בשחור לבן, כאשר הפיתוח העצמי התרחש בחדרי חושך מאולתרים בפינות קטנות של הקיבוץ. המצלמות היו לרוב פרי מתנה או שהמצלמה נרכשה בהזדמנות בחו"ל (שרות בבריגדה, טיול מוקדם אצל ההורים בפולניה וכו). רובם של צלמי הקיבוץ  צילמו בראשית דרכם בזמנם הפנוי לאחר יום עבודה קשה. מורדו היה לאיש הנוי של הקיבוץ וממרום מכסחת הדשא הביט על נופי הקיבוץ וצילם. 
אחד הנושאים ה"פופולאריים" של צלמי הקיבוץ היה תיעוד וצילום של ילדי הקיבוץ. הילדים
"היו העתיד". הצברים הקטנים והחמודים שנולדו בארץ, המייצגים את התום והשובבות בלי תסביכי הגלות. היו אלה ילדים בריאים ושזופים, יחפים וחשופי גוף שנולדו לחופש. עורכי האלבום בחרו למקד אותו בנושא אחד מובהק – ילדי הקיבוץ הראשונים.  לכאורה נושא מלא תקווה הנושא עמו בשורה של המשכיות, של מימוש משאת נפש, נושא שקל להתחבר אליו, אך זו גם יכלה להיות מכשלה. החכמה הייתה  איך לא לגלוש לבנאליות, לסנטימנטאליות מופרזת. איכות תצלומיו של מורדו מוכיחה שזה אפשרי. עוד בחייו זכה מורדו להכרה בכל המסגרות, כולל זו של מוזיאון תל אביב . בשביל חבריו וידידיו מבית הוא היה לצלם הקיבוץ. בשבילנו חברי הקבה"א הוא היה צלם "השבוע בקבה"א", צלם התנועה.  
מורדו אברהמוב ממייסדי הקיבוץ נולד "בנובה זגורה" בבולגריה בשנת 1920 ונפטר בקיבוצו בשנת 2013.   צילומי הילדים שבאלבום צולמו בשחור לבן בשנים : 1947- 1960, הילדים הראשונים של הקיבוץ. מורדו היה צלם שחש "במשק כנפי ההיסטוריה". קיימת הלימה בין איכות מקצועית למודעות היסטורית. שילוב זה הוא מתנת שמיים של צלם אמן. לא לומדים אותו  אלא נולדים עמו. חשים את המאפיין והמיוחד כך שהם באים באופן טבעי.  כך חשתי כאשר עלעלתי באלבום הצילומים של ילדי קיבוץ יקום בני הדור הראשון לחינוך המשותף. דור בו החצר תמיד פתוחה, הבוץ והטבע היו לא פחות חשובים מכותלי הגן והכתה. 
האלבום כולו שיר הלל לילדי הקיבוץ, לחינוך המשותף. במידה רבה הוא מתעלם מהעצב
והדמעות שגם הם חלק בלתי נפרד מילדותנו המאושרת. ניסיתי לברר לעצמי שאלה זו של חד צדדיות שבבחירת התמונות שבאלבום.  "הוא היה צלם של נפש הדבר. היה לו מוטו אחד בו דבק כל חייו: לא לצלם אדם פושט יד ולא לצלם אנשים בוכים ליד הקבר. הוא סירב להתפתות לצלם את הדרמטי והמובן מאליו, מה שביקש הוא ללכוד בעדשה את ציפור הנפש, את האנטי –דרמה". (יעל גבירץ).  רבים מדורו של אברהמוב אבדו את בני משפחתם בשואה. דורות של ילדים נכחדו. אחרים ילדותם באה באש. מזדמנת ההזדמנות ההיסטורית ללדת ולגדל ילדים בארץ ישראל אל מציאות אחרת, בטוחה, מאושרת עם הפנים אל השמש העולה. נפש בריאה בגוף בריא, אנטי - תזה למציאות הגלותית. קיים היה רצון לבטא את האופטימיות המתמשכת של דור ראשון כאן בקיבוץ לאחר המלחמה הנוראה שם בגולה. הבחירה של מורדו הייתה מושכלת, לא מזדמנת, במידה רבה מבוימת. "בצילומיו מרבה אברהמוב לבודד את הילדים בחלל הפריים והם נדמים ככאלו שנעשו בתנאי סטודיו". (גלעד אופיר)  
צילומי הילדים של מורדו שומרים על איכות , קומפוזיציה פשוטה, בה לילדים המצולמים יש מקום מרכזי ללא רעשי רקע מפריעים. קומפוזיציה  ללא התחכמויות שכולה סקרנות של חיפוש וגילוי.

"מטרת הוצאתו לאור של הספר והעלאתה של התערוכה  היא להצביע על אפשרות  ל"קריאה מחדש" את גוף עבודותיו של אברהמוב, ובמיוחד צילומי הילדים, שדרכם ניתן לזהות מאפיינים אלו ואחרים המעמידים אותו כצלם עצמאי, מקורי, שאיננו מהסס להתנסות ו"לשחק" עם המצלמה. בעבודתו הוא חושף את "הפרט" ואת "השוליים העצמאיים" של קיום בתוך  "המערכת הקולקטיבית" של החברה הקיבוצית" (שירלי מועלם מתוך, מורדו אברהמוב: צילומי ילדים).  
צילומי האלבום מקיימים דיאלוג בין פרט לקבוצה.  רוב התצלומים הם של ילדים שצולמו בנפרד. כמה תצלומים מבטאים את הקבוצתיות ההדוקה.
הפרטים הם הסיפור של צילומי הילדים שבאלבום.   הלבוש הוא  לא רק ראי של תקופה, אלא גם משאלה של נראות, קצת גנדרנות של ילדים והורים. בצד חולצות המשבצות הסטנדרטיות והמכנסים הקצרים אפשר לראות נגיעות של אינדיבידואליזם וייחודיות שנרקמו ונלבשו במיוחד. אופנת חורף של ילד קט משכה את תשומת ליבי; הפעוט חבוש כובע גרב גדול מידות ומחמם. לבוש סוודר סרוג עם דוגמאות מבית אמא ועליו מעיל פתוח. לרגליו מגפים שחורים מבריקים נטועים בתוך שלולית. הילד מביט בסקרנות תמימה אל נפלאות השתקפות דמותו בשלולית (עמ' 39).     ישנן תמונות שסביבת המצולמים מספרת ברמז על חפצי משחק כמו צעצוע אוטו מעץ או כדור שיצא ממנו האוויר.  על גדרות העץ האמורות לשמור על הפעוטים
שלא יברחו.  על שלולית אחר יום גשם  ששני פעוטים משיטים בה סירה עשויה מארגז עץ של תנובה(עמ' 131) ילד יושב על צמיג טרקטור גדול ומאחוריו מנגב הנעלים תוצרת מסגריית הקיבוץ (עמ' 125). בצילומים של  מורדו ישנם תצלומים מוזמנים, אלה שהתלבשו בשבילם במיוחד לאירוע החגיגי של צילום בסטודיו של הטבע (יום הולדת כמשל) וכאלה שצולמו באקראי. ילדים בפעולה, במשחקים, לעתים ללא בגדים בכלל שמורדו צילמם על הדרך באופן מזדמן ולא מתוכנן, במגרש הטבעי שלהם בשטח הבוץ שעל יד בית הילדים.  דוגמא מתאימה היא זו של ילד ועורב. (עמ' 71) ילד ללא חולצה על תלת אופן מפעם, מאכיל עורב שחור בחיוך מקסים. לעומת תמונה אחרת, אם ובתה שהתלבשו חגיגית לצילום "סטודיו" בשטח בפוזה מבוימת ההולמת את המעמד (עמ' 73). אצל מורדו האור והצל ממלאים  תפקיד משמעותי בצילומיו. ישנם כאלה שנבחרו בקפידה כדי להעצים את הניגודיות. "נערה לומדת לאורה של שמש" (עמ' 177) אור השמש פורץ מבעד לחלון יוצר תאורה ממוקדת על הספר הנקרא. תמונה אחרת של ילד המביט בהרהור מסקרן בנרות הדולקים ההולכים וקלים לפני בא העלטה. כמה פסיכולוגיה אצורה בתמונה זו (עמ' 99).  רוב התמונות הן סטאטיות, צילומי דיוקנאות ודמויות של ילדים. התפאורה  הם השמים. הדמות המצולמת היא המרכז האחר נעלם לרוב מהמסגרת. אחדות מהן מספרות את סיפור הקבוצה החינוכית. "עוברים מהגן לכיתה" (עמ' 17). אירוע מכונן לילדים. הם נרתמים למשימה. אוספים את המיטות והמטלטלים ונודדים לבית אחר. יחפים על האדמה החמה, ללא בעיות, שנים שלושה ילדים אוחזים במיטה העמוסה כסאות ושטיחים, וקדימה לבית החדש. תצלום
זה הוא חלק מהסיפור של חינוך משותף משתף. בתמונה קבוצתית  נוספת נראית קבוצת ילדים נדחסת כולה עד מלא הטנדר תוצרת דודג', טנדר נוטרים מהשירים של פעם. צילום נוסף מהצוותא הקבוצתית מצאתי בחבורת הרוקדים בחולצות השומריות של קבוצת "אמיר" הנכנסת לתנועה.
אהבתו של מורדו לילדים המצולמים מורגשת בכל צילום וצילום. כאילו היו בניו שלו. הוא מבטל את המרחק בין צלם למצולם. אין דיסטנס, הכול נשאר במסגרת המשפחה המורחבת.  תמונתו המחייכת של מורדו בראשית האלבום, היא פתיח מלא אופטימיות לשאר התצלומים. ילדים פעוטים בלבן צועדים בחגיגיות עם המטפלת בראש, על רגבי האדמה של הקיבוץ טרם היות דשאים. למרות שרובו של הספר עוסק בפרט הרי הבסיס היא הקבוצה החינוכית.
צילום מרגש במיוחד מצאתי בחבורת הסבתות בשמלות שחורות ומקלות ביד שהגיעו לחגוג עם נכדיהם בחצרו של קיבוץ. ילדים רבים מדורנו לא זכו לסבתות בחייהם, ואילו כאן בשנות החמישים לראות קבוצה של סבתות מאושרות, מה עוד נחוץ ? (עמ' 197)
אסיים פרק זה ברשימתי בתמונת העטיפה של הספר: נערה גאה נושאת פחי אוכל בשתי ידיה. הליכתה בטוחה, מבטה קדימה, איזון מושלם בין שני הפחים כמו מאזניים המאשרים שהמשקל בסדר. אכן, האיזון בין תיעוד לאיכות הוא סיפורו של הצלם וסיפורו של האלבום.
"מורדו אכן, היה הזבוב על קיר ילדותנו. מאזין רגיש ומתעד אוהב.  לבו ועדשתו מספרים כאן את סיפורנו. אצורים וחתומים בנשיקת צלם". (יעל גבירץ)


יובל דניאלי

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה